הקדמה

חברים יקרים, אמר פעם הפילוסוף והסופר הצרפתי וולטר, אשר חי במאה השמונה עשרה "אני לא מסכים עם שום מילה שלך, אבל עד נשמתי האחרונה אלחם על זכותך לומר את דבריך". בצידה של הזכות ל"חופש הביטוי", אותה הביע וולטר במשפט, מסתתרת מאחורי הפרגוד זכות נוספת שאותה תבע - והיא זכותו ל"שינוי דעה." איני יודע כיצד התעצבה אצלכם תפיסת העולם. איני יודע אם האמת שאתם דוגלים בה ומאמינים בה היא זו בדיוק שתמכתם בה לפני שנים ארוכות. אני יודע שאצלי ואצל רבים אחרים תפיסת העולם עברה תהליך ושינוי מבורכים עם השנים. האמת שלי, הערכים שלי גם הם התבגרו, התחדדו והתעצבו עם הזמן. אז אם אתם פתוחים ללמוד ולבחון דעות אחרות? ואם אתם מוכנים ללמד ולהביע דעתכם על נושאים שונים ועל כל דבר שבעולם? אתם מוזמנים להיות אורחיי בבלוג זה, לקרוא ולהגיב ללמוד וללמד (הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת עדכונים). כל אשר אני יודע, למדתי מכם ועד נשימתי האחרונה אלחם על זכותכם ללמד אותי וללמוד ממני...

1.5.2017

איך קיפלו אזרחי מדינת ישראל את דגל המדינה?



בכל שנה מספר ימים לפני "יום העצמאות" מתקשטים בתים ומכוניות 
ברחבי המדינה בדגלי הלאום אשר מסמלים את תחושת החירות, 
האחווה, השוויון והדמוקרטיה של אזרחי ישראל.

במקרה או שלא במקרה לפני "יום העצמאות" הנוכחי נפקדו הדגלים 
ממקומם והושארו על ידי האזרחים עמוק בארון. לעניות דעתנו אין מדובר 
במקרה והתופעה החדשה מסמלת את "המצב החדש" בו חדלה מדינת 
ישראל להיות מדינת כל אזרחיה.



ההנהגה הנבחרת במדינת ישראל אשר לאורך ההיסטוריה של המדינה,
 גם אם לא הייתה "מושלמת" עדיין פעלה כל העת למען העם והמדינה 
ומתוך תחושת שליחות ציבורית.

בעצם הימים הללו אין מנוס מן התחושה כי ההנהגה הנבחרת הנוכחית 
פועלת מתוך "שליחות עצמית", נהנתנות, ניצול השררה והתעלמות מן 
המטרות אשר לשמן קיבלה את המנדט מהעם.


לא עוד "עם ישראל ערבים זה לזה" ולא עוד "נצח ישראל לא ישקר". בימים 
אלו איש הישר בעיניו יעשה כי בעת הזו "אין מלך בישראל". 

עצוב.

2 תגובות:

  1. היום לא אניף את דגלי,
    לא דגלי הוא.
    מגינו מחורר ככברה,
    פסיו הכחולים האדימו כיאור במכתו.
    וצבעו הלבן השחיר זה מכבר.
    לא אניפהו
    עד אשר יוטלה וינוקה.

    השבמחק