ספור אהבה ישן

זה קרה לפני שנים.

יש אומרים ספור כמו בסרטים.

הוא ראה אותה כמעט מידי יום ובין השעורים.

שקע בתוך יופייה מרחוק,

בלי להחליף מילים.

ספק רואה אותו ספק עסוקה

בשאר העניינים.

לאחר שבועות או חודשים,

במניין שלא סופרים,

בין חלומות ורודים לכמיהה של ביישנים,

קיבל אגרת עם ברכה.

ללא שם עם פרח בצידה.

"שנה טובה ומאושרת מזו שאוהבת"

כך נכתב בה באגרת,

ללא כל תוספת של שם המחברת.

ורק החבר אשר שימש כדוור

נשבע כי היפה שמרחוק היא זו הכותבת,

אשר ביקשה למסור האיגרת ללא שם המוסרת.

שנים רבות חלפו וחורפים נקפו,

וטרם נתברר בוודאות מי היא השולחת.

ואולם דבר אחד התברר מעל לכל ספק,

כי אהבה היא כשרון הזקוק להיזדמנות,

ואם פעם פינית לה מקום בלב,

היא תמיד אותך תשוב לבקר,

כל עוד נשמה באפך
היא לא תוותר.