התיאוריה של הכול

היום פתחתי את הטלוויזיה בשעה 2130 בערוץ הסרטים של יס ובדיוק החלה

הקרנת הסרט "התיאוריה של הכול" על סיפור חייו של המדען סטיבן הוקינגס.

רותקתי למסך ולא יכולתי לזוז לשום מקום. לאחר כחצי שעה התחלתי אט,אט,

לחוש ניחוח נעים שהתפשט באוויר. ריח הדומה לריח פריחה אך לא בדיוק.

דומה לבושם אשר איתו מבשמים בתי מלון אך לא בדיוק. ריח הדומה ללבנדר

 אך יותר מתוק ואקזוטי.

וכך, הרהרתי ביני לביני, וממש מופתע לגלות כיצד "התיאוריה של הכול" יוצרת

שלמות של חוויה שלפתע אתה חש את ניחוח האוויר בצורה כל כך מרגשת ונפלאה.

כאשר הסתיים הסרט, לקול מוזיקת הרקע שהרעימה והכיתוביות שרצו על המסך,

 קמתי וניגשתי למטבח ואז גיליתי ששכחתי על הגז סיר עם מים וסלק בתוכו אשר

נחרך לגמרי, הפך לגוש שחור והוא זה שהפיץ בבית את הניחוחות הנעימים.

וכך, מצאתי עצמי ממלמל , שאלמלא "התיאוריה של הכול" ספק אם הייתי

יודע איי פעם ששריפת תבשיל סלק על הגז והפיכתו לעצם דמוי "חור שחור",

 הינה דבר היכול להפיץ בכל רחבי הבית ריח כה מיוחד, נעים ונפלא.