אגדת מותו של דוד המלך מוזרה, חידתית.
דוד מבקש מאלהיו לדעת את יום מותו, אך נענה בסירוב:
"אין מודיעין קצו של בשר ודם".
"אין מודיעין קצו של בשר ודם".
אחר דין ודברים נוסף, מגלה אלהים לדוד כי מותו יבוא בשבת; אחת השבתות.
מקדים דוד תרופה למכה: "כל יום שבת היה יושב ולומד כל היום.
ביום בו היה צריך למות, בא מלאך המוות אליו ולא היה יכול לו (לקחת את נפשו),
שלא פסק פיו (של דוד) מלימודו.
אמר (מלאך המוות): מה אעשה לו?
היה לו (לדוד) גן מאחורי ביתו, בא מלאך המוות והרעיש בין האילנות,
יצא (דוד) לראות. כאשר עלה במדרגות, נפלה מדרגה תחתיו.
השתתק ונחה נפשו".
אגדה זו מסופרת (במסכת שבת) בהקשר לשאלת כיבוי נר בשבת, לצורך רפואתו או שלומו של אדם. באחריתה, מסיק רב תנחומא מסקנה מאלפת באנושיותה:
מותר לכבות את הנר שלמראשות החולה; ונימוקו:
"נר קרויה נר, ונשמתו של אדם קרויה נר;
מוטב תכבה נר של בשר ודם - מפני נרו של הקדוש ברוך הוא".
תהא מורשת זו נר זכרון, למראשות יצחק פישמן ז"ל,
אבי אשתי, שנתיים למותו.
מדרש מאוד מעניין במיוחד בתקופה, אשר בצדק, החיים
מהווים בה ערך עליון. והפשט, מה קודם למה החיים או הערך? והתשובה היא הערך. בימים
כאלו שהערכים אבדו מן הארץ חשוב לזכור זאת.
היי עופר, מתנצל על התגובה המאוחרת להערתך. רק
עכשיו ראיתי אותה ואשמח להגיב.
אין
לטעמי ספק שהאגדה הזו על דוד המלך מחדדת את המתח בין קדושת החיים לקדושת הערכים
(במקרה זה הציווי האלהי).
התשובה
באגדה היא ברורה וקובעת כי הציווי האלהי קודם לחיים ולא בכדי בהיסטוריה של עמנו
מתו אנשים על "קידוש השם".
מילה
נוספת אומר לגבי האגדה (ולא אחרונה) היא כי דוד ער למתח הזה שבין המושגים של ערך
וחיים ואולי אף יש לו אחריות בהקשר לאירוע דנן ומכל מקום הוא מנסה לעשות לאלהים
וניתחכמה לו, כלומר אל מול הערך של הציווי האלהי הוא מנסה להסתתר אחרי הערך של
"לימוד תורה", כאילו מאתגר את המלאך ואומר לו האם הערך של הציווי האלהי
יגבר על הערך של לימוד תורה?
שהרי כל
מהותו של לימוד תורה הינו חיזוק וביצור הציווי האלהי? והפתרון לכך הינו כמובן
הפיתרון שבאגדה.
מעניינת
ויפה גישתו לאגדה של רב תנחומא.
הרב היה
ער לבעייתיות הנובעת מהאגדה אשר יש בה במובן מסוים להמעיט בערכם של החיים, ואשר
בעקיפין מטילה את האחריות לכך על האלהים. זאת ועוד, הרי כל חברה מצווה לשמור על
החיים כערך עליון ("פיקוח נפש"). ואת המתח הזה מנסה רב תנחומא ליישב
באמצעות הסיפור על כיבוי הנר בשבת , כאילו אומר כדי שתבינו עד כמה חשוב לאלהים ערך
החיים דעו לכם שמותר לכבות נר בשבת ולהפר ציווי אלהי כה חשוב והכול כדי להציל
חיים.
ואני
הקטן באלפי מנשה אומר שאיני רוצה לברוח מהמתח ומהעימות של שני המושגים
"חיים" ו"ערך" אשר באגדה, ואני רוצה לבחון את סדר הקדימות בין
שני ערכים אלו.
והרי כל
אדם הינו השתקפות של תקופתו. ואני חש שבתקופה זו אנו מצויים בימים של אובדן ערכים
(מה שקוראים "התבהמות") או אם תירצה אף תקופה של חוסר ביטחון אישי
(סיכון קיומי) ואולי אף חבלי משיח.
ואז,
בימים קשים אלו חידוד המתח בין שני המושגים הללו ואפילו התשובה לשאלה מה קודם למה.
החיים לערך או הערך לחיים הינה חשובה.
תשובת
האגדה על דוד, ואני הקטון מסכים לה, כי הערך קודם לחיים. שכן חיים ללא ערך הינם
חיים חסרי ערך.
מעניין, תודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה