המגעים לממשלת אחדות
לא סוד הוא שבתקופה האחרונה התקיים מו"מ בין נתניהו
והרצוג בנושא הקמת ממשלת אחדות לאומית. מי שהאזין
לדבריהם של חברי הכנסת כבל והרצוג בימים האחרונים
יכול היה להבין מבין השורות שאמנם לא גובשה הסכמה
להקמת ממשלת אחדות, אך מגעים היו גם היו.
ברור ומובן שמבחינת הרצוג, ובצדק, הצטרפות לממשלת
הימין בלי יציאתה של הבית היהודי, משמעות הדבר כי
המחנה הציוני יהווה גלגל חמישי (ספר) על מנת להיות
חותמת גומי לקואליציית ימין
קיצוני אשר ממילא יש לה
רוב של 61 חברים.
המהפך שחל אצל נתניהו
ואולם בחינת תמונת המצב הפוליטית כיום, תוך התעלמות
מהמהפך שחל אצל נתניהו לא תהיה שלמה.
את השינוי שחל אצל נתניהו
ניתן לראות הן בקריאתו
לאבו מאזן להגיע לשולחן המו"מ, עבור למתן תשובה
חיובית למדינות אירופה לשיתוף פעולה עם הועידה
הבינל"א של מדינות אירופה, ואולי החשוב מכול התיאום
הביטחוני עם הרשות הפלשתינאית
אשר הוא זה שהביא
לירידת מפלס הטרור אצלנו
בצורה המשמעותית
ביותר בשנת 2016.
ממשלת אחדות הינה הפתרון לכאורה
אם כך, נשאלת השאלה מה מונע מנתניהו להקים ממשלת
אחדות לאומית תוך הוצאת הבית
היהודי והכנסת "המחנה
הציוני" ו"יש עתיד".
שהרי גם מספרית יקבל נתניהו במהלך
זה קואליציה יציבה הרבה יותר?
שאלה זו מקבלת משנה תוקף כאשר ברור וגלוי לכל כי
תהליך של שלום אמיתי עם הפלשתינאים ידרוש ויתורים
מכאיבים אשר מפלגת הבית
היהודי או לפחות חלקה לא
יתמכו בו ובאופן האמור למעשה לא יהיה רוב בממשלה
הנוכחית למהלך השלום.
זאת ועוד, אם בפינוי ימית היו לנו אידיאליסטיים מסוגו
של צחי הנגבי שהתבצרו במגדל בימית ולא רצו להתפנות,
הגם שהרצועה אינה בגדר "ארץ אבות",הרי שהפינויים
אשר ידרשו ביהודה ושומרון יהיו בגדר סאגה, קשה עד
בלתי אפשרית.
בחירה אסטרטגית של נתניהו בתהליך השלום
בתוך כל הסבך הזה נמצא נתניהו, אשר עושה רושם כי
הוא בחר בדרך השלום כפיתרון האסטרטגי הנכון ביותר
למדינת ישראל אשר יבטיח את עתידה וקיומה.
עמדה זו, לא רק שנתמכת על ידי כל גופי הביטחון, צה"ל
שב"כ מוסד, אלא בנוסף היא מקובלת על כיום על רוב
הציבור הישראלי, ולא פחות
חשוב על כל אומות העולם
אשר קרנה הבין לאומית של מדינת ישראל נפגע קשות
בענייהן בשנה האחרונה עקב אי ההתקדמות בתהליך
השלום.
מה מונע מנתניהו להוציא את הבית היהודי ממשלתו
ולהקים ממשלת אחדות?
ואם כך, אז שוב נשאלת השאלה במלוא עוזה, מה מונע
מנתניהו ללכת למהלך של הקמת ממשלת אחדות כאמור
אשר תתמוך באג'נדה החדשה שלו?
וכאן נראה כי אנו מגיעים לעקב אכילס של מהלך האחדות
ולדילמה האמיתית שבה נמצא כיום ראש הממשלה בקשר
להוצאת הבית היהודי ממשלתו.
כפי שציינו פינויי הישובים אשר יידרש ביהודה ושומרון
יהיו מהלך קשה עד בלתי אפשרי. ברור היום לכוחות
הביטחון שפינוי ישובים משמעותי אשר יידרש בתהליך
השלום (וזה מה שיידרש ככול הנראה) יוביל להתנגדות
אלימה של מיטב הנוער ואף הבוגרים
אשר גדלו בשלושים
השנים האחרונות ביהודה ושומרון על ברכי ערכי אידיאולוגיה
ואמונה בלתי מתפשרים.
המאבק כאן לא יהיה של כמה צעירים אידיאליסטיים "חדורי
מוטיווציה" כמו בפינוי ימית אלא מאבק של אלפי צעירים
ומבוגרים אידיאליסטים שיהודה ושומרון הייתה מאז
ומתמיד ביתם והם יהיו מוכנים למות על "קידוש השם"
במלחמתם על הבית.
נוכח מצב דברים בעייתי זה נשאלת השאלה, מהי
הדרך הטובה אשר באמצעותה ניתן יהיה להגיע
לשלום בצורה הכי מוצלחת ועם הכי פחות "נפגעים"?
וכאן ברור היטב לנתניהו שהוצאת "הבית היהודי"
מהממשלה תישלח את בנט וחבריו להקמת "בריקדות"
ביהודה ושומרון ואשר לא יאפשרו את הפינויים כלל.
מאידך, שמירת הבית היהודי בממשלה, אליבא דנתניהו
וצוות עוזריו, תאפשר לו להפעיל לחץ על בנט, שקד
וחברים נוספים לתמוך במהלך,
כאשר צפוי יהיה כי
אריאל, סמוטריץ ואולי אחרים, יפרשו ברגע האמת
וישמשו אופוזיציה מוחלשת יחסית אשר יתכן ויהיה ניתן
להתגבר עליה עם כוחות משותפים
של החלק האחר
של מפלגת הבית היהודי.
אופציה או הסכמה עקרונית לממשלת אחדות בעתיד
במקרה של מהלך שלום בהרכב קואליציוני כזה (בית
יהודי מפוצל), יתכן שנתניהו
והרצוג הגיעו להסכמה,
כי לפחות ברגע האמת, ממשלת השלום והפינויים,
תקבל תמיכה מהמחנה הציוני בין מבית (ממשלת אחדות),
ובין מבחוץ.
כך או כך, יש לצפות כי תהליך השלום עם הפלשתינאים
הממשמש ובא, יהיה מלווה, לצער כולנו, בדם יזע ודמעות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה