הטוב הרע והמכוער- איך הפך פקיד בכיר ברשות המיסים את קופת המדינה לקופה הקטנה שלו (כתבת תחקיר על דרך הסיפור)

הזינוק לצמרת של הקבלן שמשון גבאי עם קצת עזרה מידיד ברשות המיסים

זהו ספור מעשה על קבלן אשקלוני בשם שמשון גבאי,אשר כבר בשנות התשעים המוקדמות בנה באמצעות חברות שונות בשליטתו מאות דירות באשקלון אשדוד והסביבה.

 אלא שלקבלן שלנו הייתה תכונה מאד דומיננטית והיא שהוא לא אהב לשלם מיסים. אבל מי בנינו אוהב לשלם מיסים?! הרי אף אדם לא אוהב לשלם מיסים. אלא שגבאי מיודענו כל כך לא אהב לשלם מיסים עד שפשוט הוא לא שילם מיסים כלל וכלל וכדי שלא יבואו אליו בטענות ודרישות הוא גם דאג שלא להגיש דוחות כלשהם לרשויות המס על עסקיו.

 כמובן שכמו בכל  סיפור אהבה צריך לרומן שני צדדים. ובן הזוג של הקבלן אשר סלד מתשלום של מס מכל מין וסוג היה לא אחר מאשר פקיד בכיר במע"מ- זאב פורת אשר שימש בשנות התשעים כסגן מנהל מע"מ ארצי.

אז אם כל אזרח ונישום אשר מנהל עסק מדלג, ולו בטעות, על דיווח כלשהו לרשויות המס, בחודש מסוים או בשנה מסוימת, צפוי לנקיטת הליכים פליליים כנגדו, הרי שמיודענו זכה ליחס של אהבה אשר פרי האהבה עם פטרונו- זאב פורת מרשות המיסים, התבטא ביכולת להימנע מהגשת דוחות ובאי תשלום מיסים באופן שיטתי, יסודי וגורף, במשך שנים ארוכות, ואין פוצה פה ומצפצף.

ושמא תאמרו כי אולי מחמת שעסקיו של הקבלן לא צלחו, נכמרו רחמיו של פקיד המס על הקבלן החרוץ שבנה מאות דירות כל שנה ועל כן התיר לו לגדול ולצמוח ללא הפרעה של רשויות המס, הרי שסברה זו לא עמדה במבחן המציאות ולא נראה כי מדובר היה במערכת יחסים המבוססת על רחמים וחוסר הערכה.

זאת אנו אומרים (שהקבלן לא היה ראוי לרחמים), כי בניגוד לעובדה שכמעט שום תיק או דוח ברשויות המס לא נמצא על שמו של הקבלן או של חברה מחברותיו, הרי ששמו של הקבלן בעולם העסקי ובמיוחד בתחום הנדל"ן פרח וקנה לו מעמד מכובד ביותר.

כך למשל, כאשר הקבלן הירושלמי הגדול זכריה דרוקר נקלע לקשיים באוגוסט 1998 הרי העיתון גלובס דיווח בכותרתו "צריך שמשון להציל את דרוקר". הכתבה דיווחה על הזרמת הון ששמשון יזרים לחברתו של דרוקר כדי להצילה מפשיטת רגל וכנגד קבלת 50% בחברה.

בכתבה אף פורסם פרופיל עסקי קצר של גבאי כדלקמן:

"חברת דרוקר תהיה רק אחד העסקים של שמשון גבאי, שבבעלותו גם חברה יזמית בשם שפי, מחזור עסקיו הגיע אשתקד לכ- 70 מיליון שקל. הוא בונה 320 דירות במרינה של אשקלון, על קרקע שקנה ממוטי זיסר ב-6 מיליון דולר. גבאי גם שותף בפרוייקט לבניית 730 דירות בצפון רחובות. הוא עומד לבנות 166 דירות וחניון בן 12,000 מ"ר בשכונת נוה ברבור בתל אביב. כן הוא שותף ב-50 % עם הקבלנים נגר כדורי ודוד חי, במיתחם באיסטובל, פורטוגל, המיועד לבניית 1,000 דירות. היזמים קנו את הקרקע אשתקד מפרטיים ב-5 מיליון דולר."

מצ"ב הלינק: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=97297

הטיפוס לצמרת של עו"ד דוד לוי

מכאן, נעשה אתנחתא ונספר על צמיחתו במקביל של משרד עוה"ד דוד לוי, אשר נועד להיות כלב השמירה של רשויות המס. דרכו של עו"ד דוד לוי להתבסס כעו"ד מוביל של אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין לא הייתה סוגה בשושנים. בשנת 1995 הועבר למשרדו הצנוע (אשר עסק בייצוג של מוסדות פיננסים) ושכן ברחוב ברנדיס בתל אביב, תיק בודד מאגף מס הכנסה לצורך נקיטת הליכים כנגד קבלן שפשט את הרגל וברח לחו"ל.

התיק לא היה נראה מבטיח על פניו אבל עוה"ד הצעיר והנמרץ השקיע את יהבו בתיק הבודד ועמל על הליכי הגבייה בו שנה אחר שנה, שלב אחר שלב , דונם אחר דונם עד שבסופו של יום ולאחר כשש שנים גבה לטובת רשויות המס את מלוא החוב מהקבלן בצירוף ריבית והצמדה כדין.

עם סיום פעולתו של עוה"ד לוי בתיק זה הוא הוזמן על ידי הרפרנטית שעבדה מולו מן המחלקה המשפטית לצורך ראיון ולהתחלת עבודה בייצוג אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין כנגד חייבים רבים אשר כידוע לא חסרים בארצנו.

ואכן בשנת 2001 ולאחר שעו"ד לוי קיבל ייפוי כוח מאת היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, לצורך ייצוג אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין כנגד חייבי מס שונים בעלי נכסי נדל"ן, הוא החל במתן שירותים משפטיים לאגף.

בתוך שנים ספורות 2001-2004 התבסס משרדו של עו"ד לוי כעו"ד מוביל של אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, מאות תיקים הועברו לטיפולו המשפטי. עו"ד לוי מצידו לא נח על זרי הדפנה והעמיד את כל צוות משרדו לטובת כל פקידי השומה ומנהלי מיסוי מקרקעין, מדן ועד אילת על מנת לענות לפקידים הבכירים בכל בעיה משפטית שמתעוררת ולסייע ככול יכולתו בגביית החובות מחייבי המס בעלי הנדל"ן.

שמו של עו"ד לוי התבסס והלך לפניו במסדרונות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, כעו"ד חיצוני אשר מוכן לכל משימה ולכל ייעץ מבלי כל קשר להעברת התיק לידיו, או להתחייבות לתשלום שכר טרחה על כל עצה שנתן. שמו של עו"ד לוי אף יצא למרחוק בברנז'ה העיסקית כעו"ד ישר והגון, אשר מקפיד הן על זכויות של חייבים ונושים לרבות כמובן רשות המיסים, והן על חובותיהם קטנות כחמורות, וככזה היה משרדו חלון הראווה של רשות המיסים.

תחילת שנת 2004-תיקו של גבאי מועבר לטיפול משרדו של עו"ד לוי, ובסוף שנת 2004 זאב פורת מתמנה למשנה למנהל רשות המיסים.

כבר הכותרת שלעיל ,כפי שמבין הקורא, טמנה בחובה את זרעי הפורענות הממשמשת וקרבה. בתחילת 2004 העביר פקיד שומה אשקלון את הנישום שמשון גבאי וחברותיו השונות לטיפולו המשפטי של עו"ד דוד לוי, תוך ציון העובדה העגומה כי קבלן זה לא די בכך שאינו משלם מיסים כלשהם במשך למעלה משבע שנים, אלא שאף לא טורח כלל להגיש דוחות מס על עסקיו ולפיכך הועברו לגביו שומות לפי מיטב השפיטה.

הרחק, מאור הזרקורים, וכיאה לטיפול משפטי סולידי וענייני, פעל משרדו של עו"ד לוי לביצוע עיקולי מקרקעין רבים כנגד הנישום ונקיטת הליכי כינוס נכסים לגבי נכסים שונים של החייב וחברות שבשליטתו.עבודה אפורה וסיזיפית זו נמשכה כשלוש שנים וכללה פעולות רבות. 

בנוסף ובמקביל הועברה, כבר בשנת 2004, לטיפולו של משרד עו"ד לוי, חברה נישומה בשם "סביוני טופז" אשר בבעלותו של גבאי, ואשר הייתה בעלת זכויות על מגרש בתל אביב המיועד לבניית מאות דירות ואשר כהרגלו של של גבאי בקודש הוא לא שילם את מס הרכישה שעה שרכש את הזכויות במגרש.

כניסתו של זאב פורת לתפקידו כמשנה למנהל רשות המיסים העידה כבר בתחילתה (ספטמבר 2004) כי הוא אינו בוחל בכל דרך פעולה שהיא לצורך השגת יעדיו, וכפי שהתבטא לגביו מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בדוח ביקורת מספר 62ב (מיום 06/05/2012) ואשר התייחס לפעולותיו של זאב פורת חודשיים לאחר כניסתו לתפקיד דהיינו בנובמבר 2004, עת וויתר על גביית מס רכישה במאות אלפי שקלים לעובד רשות המיסים אשר שימש כיו"ר הוועד כדלקמן:

"סמנכ"ל בכיר ברשות המיסים, מר זאב פורת, אישר לוותר לעובד הרשות ולקרובו, על פי בקשתם ועל פי המלצת משרד מיסוי מקרקעין רחובות, על תשלום של מלוא הריבית שנצברה על חלקם היחסי בחובות של החברה לרשות בגין הקרקע, יצוין כי לרוכשים האחרים, לא ויתרה רשות המיסים על מרכיב של תשלום הריבית בחישוב החובות"

וכן בהמשך הדוח כדלקמן:

"לדעת משרד מבקר המדינה, מדובר בדרך פעולה שאינה תקינה עד כדי חשש לפגיעה בטוהר המידות"

מצ"ב הקישור: http://www.mevaker.gov.il/he/Reports/Report_117/3bc2c086-d8b3-416c-beb1-b966fa403ce4/7525.pdf

האם פעולות הסיוע ומחיקת החובות לנישומים, של זאב פורת הצטמצמו אך ורק לעובדי רשות המיסים ולקבלן גבאי חביבו? כלל וכלל לא. שהרי נאמר שעם האוכל בא התיאבון ועקב חיבתו של פורת לטייקונים ולבעלי ממון הרי שהשיטה אשר אימץ הייתה "לפנק ולפנק".

כך למשל, איש הנדל"ן יעקב אנגל אשר הוכתר בעיתונות "כאיש העסקים הישראלי העשיר ביותר שאתם לא מכירים" זכה ממנו ביום 22/11/2005  לויתור של 81% מחוב מס חלוט בסך של 12,820,587 ₪,דהיינו ויתור שלא כדין על 10,446,027 ₪, ותשלום של 2,374,783 ₪ בלבד בפריסה לשנתיים.

או לחילופין חברת גולף אשקלון בעלת מאות דונמים של קרקע אשר נרכשה על על ידי החברה הבורסאית נתנאל שקד (כיום נתנאל גרופ) ואשר חבה בתשלום חוב מס של 77,708,542 ₪ מס וזאת בגין פס"ד חלוט, שילמה לצורך סילוק חובה סך של 886,000 ₪ בלבד, דהיינו מחיקה של 76,822,542 ₪ חוב מס חלוט וכמובן שלא כדין.

או לחילופין חברת נדל"ן בשם שירת הים אשר חבה בתשלום של חוב מס שבח חלוט  בגין מכירת מקרקעין על ידה בסך של 10,958,627 ₪ וביחד עם חוב מס רכוש ומס רכישה חבה לרשויות המס את הסכום הכולל של 12,330,496 ₪, הרי שחברה זו זכתה "להנחת יצרן" של לא פחות מ92% דהיינו ויתור של 11,330,496 ₪, וסילוק כל החוב הנ"ל כנגד תשלום של 1,000,000 ₪ בלבד.

ולמען הסר ספק יובהר, כי בעל הסמכות היחיד אשר רשאי היה להחליט ולאשר פעולה של מחיקת חובות כאמור לטייקונים הנ"ל היה הח"מ- עוה"ד דוד לוי, מיופה הכוח מטעם היועץ המשפטי לממשלה, ובעוד כל המחיקות הללו נעשו ללא התייעצות איתו, תוך ניצול שררה על ידי  הפקיד הבכיר- זאב פורת, והצבת עובדות מוגמרות למשרד עוה"ד המייצג.

תחילת שנת 2007- רשות המיסים ומשרד האוצר  נזקקים לבניין ממשלה חדש באשקלון אשר ירכז בו את כל משרדי הממשלה ובעיקר את משרדי רשות המיסים

בתחילת שנת 2007 החלה במשרד האוצר להתגבש תוכנית להעברת משרדי רשות המיסים ומשרדים נוספים של האוצר כמשרדי הביטוח הלאומי והיחידה להלבנת הון וכו' לבנין ממשלה אחד מה שקרוי קרית הממשלה.

מן הסתם, בהיות רשות המיסים "הצרכן" הגדול ביותר של שטחי המשרד הדרושים, התבסס זאב פורת בתוקף תפקידו כמשנה למנהל רשות המיסים בצוות המוביל של הפרויקט. ומכיוון שפורת משופע בתכונות של יוזמה ויצירתיות, הגם שלא תמיד לצרכי והציבור ובהתאם לחוק, הרי שהוא ראה את הפרויקט המדובר כדרך ואמצעי להוביל את הקבלן האשקלוני בן טיפוחיו לצמרת הקבלנים בארץ וזאת על ידי "תפירת מכרז" להשכרת משרדים למשרד האוצר אשר ישוכנו בבנין אחד (9000 מ"ר)במה שקרוי  קרית הממשלה, ואשר יבנה על ידי הקבלן שמשון גבאי מיודענו.

אלא שעל מנת להעביר לביצועו של הקבלן שמשון גבאי את ביצוע הפרויקט של קריית הממשלה באשקלון, ושכירת המבנה ממנו על ידי האוצר,  לא יעלה על הדעת כי הקבלן יהיה בתקן של נישום המשתמט מתשלום מס וחייב סכום עתק של 160,000,000 ₪.

מאידך, כידוע על פי אופן פעולתו, הטבעי והמושרש, הרי אין לצפות מהקבלן גבאי להפוך את עורו ולשלם את מלוא חובותיו לרשויות המס כאחד האדם. לכן מצא פטרונו של גבאי ברשות המיסים, זאב פורת פיתרון.

 פעולה ראשונה שתינקט במרץ 2007 תהיה בקשה לפשיטת רגל כנגד הקבלן כדי לאפשר מחיקת חובותיו. בקשה זו תהיה רק לצורך הרקורד שכן שום הליכים אופרטיבים לא ננקטו בגינה אחרת היה כמובן צורך לכנוס את נכסיו של גבאי (כפעולה ראשונית המקובלת בכל תיק פשיטת רגל) ובכלל זה את זכויותיו של הקבלן במגרש בתל-אביב לבניית מאות יחידות דיור ואשר טופלו בהליכי גבייה על ידי עו"ד לוי, ודבר זה לא נעשה כלל (ולמעשה בטווח של שלושה חודשים בתיק פשיטת רגל כמעט לא ניתן לעשות דבר).

במקביל, דאג פורת לפרסום מודעה בעיתונים הקוראת לציבור להציע הצעות להשכרת משרדים לשיכון משרדי רשות המיסים באשקלון בשטח של בין 1,000 מ"ר -8,000 מ"ר. ואולם כמובן המטרה הייתה לא לקבל הצעה מאף גורם שכן כידוע, חוזה ממשלתי הינו בדרך כלל ארוך טווח ופורת ידע שאם ימצא משכיר כי אז התוכנית של הקמת בנין קריית הממשלה באשקלון על ידי הקבלן בן טיפוחיו, והשכרתו לאוצר תרד לטמיון.

אשר על כן פרסם, ביום 05/07/2007, מינהל נכסי הדיו הממשלתי השייך למשרד האוצר- החשב הכללי מודעה בעיתונים "לקבלת הצעות לדיור עבור משרד ממשלתי בירושלים במסגרת פטור ממכרז" ל- 1,000 מ"ר עד 8,000 מ"ר. (מצ"ב בסוף הכתבה העתק המודעה).

 תשאלו כמובן, מה פתאום נדרשו המשרדים בירושלים? שהרי המשרדים נחוצים באשקלון.ובכן זו בדיוק הפואנטה. על מנת שלא יתקבלו הצעות למשרדים באשקלון, הרי שאם בעל נכס כלשהו מירושלים אשר יתקשר, בהמשך לפרסום המודעה, כדי להציע את המבנה שלו בירושלים הוא יקבל תשובה כי המבנה הנדרש הוא באשקלון למעשה, ובאופן האמור בפועל לא יתקבלו הצעות כלשהן.

ואם תשאלו, ובכל זאת מה הבסיס לפרסום הדרישה לכאורה למבנה בירושלים? ובכן מכיוון שבמינהל נכסי הדיור הממשלתי אשקלון נכללת במחוז (נפת) ירושלים אשר על כן לכאורה מדובר במודעה המתייחסת לנכס הדרוש לנפת ירושלים, הגם שכאמור ההטעיה הגלומה בו כלל לא הזיקה לבעלי העניין אלא סייעה להם על מנת שלא לקבל הצעות מתחרות.

הכיצד אנו יודעים, כי מטרת מכרז הדמה הזה הייתה להרוויח זמן כדי לנסות לקדם ולפעול להכשרת הקרקע להתקשרות חוזית עם גבאי להשכרת השטחים  בבנין אחד שלם אשר יבנה על ידו ובאופן שעם הזמנה כזו הוא יקבל מימון בנקאי למבנה?. את זאת אנו רואים מן הפרסומים החוזרים (באותו אופן) לשטחי משרדים שפרסם מינהל הדיור הממשלתי בשנת 2011 כאשר בכולם הייתה ההקפדה על ההטעיה כאמור, וכמובן בניצוחו של פורת מאחורי הקלעים כדלקמן:

א.    מודעה ביום 23/05/2011 לדרישה של בין 150מ"ר ל- 500 מ"ר  

ב.     מודעה ביום 06/06/2011 לדרישה של בין 900 מ"ר  ל-2,000 מ"ר

ג.      מודעה ביום 14/11/2011 לדרישה של בין 200 מ"ר ל- 2500 מ"ר

ד.     מודעה ביום 26/03/2012 לדרישה של בין 200 מ"ר ל- 2,500 מ"ר

ה.    מודעה ביום 01/11/2012 לדרישה של בין 150 מ"ר ל-3,000 מ"ר

(מצורפים העתקי המודעות בסוף המאמר)

כל המודעות הללו פורסמו באותו אופן דהיינו מודעות המציינות בכותרת את ירושלים כאזור הנדרש. ובתוך המודעה ציון של המילים "שטח השיפוט של ירושלים" (שכומבן לא מסגיר כלל את העיר אשקלון) דבר המבטיח את פניית בעלי הנכסים מירושלים בלבד שכמובן הצעותיהם לא רלבנטיות כלל.

מחיקת חובות לקבלן גבאי בגין 10 שנות פעילותו על ידי פורת עצמו ובחתימתו וביצוע סיכול ממוקד לעו"ד דוד לוי ולמנהל מחלקת כינוס נכסם

ונחזור להשתלשלות העניינים בשנת 2007, דהיינו להתרחשות האירועים לאחר פרסום המודעה של מינהל הדיור הממשלתי מיום 05/07/2007. כידוע המציעים התבקשו להגיש הצעותיהם עד יום 19/07/2007 ומכיוון שכצפוי ובשל אופן הפרסום לא הוגשה כל הצעה , ניתן היה באופן האמור להאריך באופן זמני את השכירות של המשרדים בנכסים הישנים הפזורים ברחבי העיר, ומאידך מספר ימים בלבד לאחר חלוף יום 19/07/2007 זומנו עוה"ד דוד לוי ומנהל מחלקת כינוס נכסים- מ. א. לישיבה במשרדי הרשות בתל אביב בעניינו של שמשון גבאי.

בישיבה האמורה, לתדהמת הנוכחים (צורפה גם עו"ד נוספת ממשרדו של עו"ד לוי) הציע פורת למחוק לגבאי סך של 158,000,000 ₪ אשר נצברו עקב עשר שנות עבודתו כקבלן (1997-2007) ללא דיווח וללא תשלום מס, ולהתפשר עימו על תשלום של 2.5 מיליון ₪ ב-24 תשלומים חודשיים.

הן עוה"ד לוי, עו"ד פלדמן ממשרדו ומר מ. א.- מנהל מחלקת כינוס נכסים, היו בהלם מן ההצעה ופניהם החווירו. הנימוק של פורת לכך היה כי הוא נקט שלושה חודשים קודם בהליך של פשיטת רגל דבר המוכיח כי הקבלן הינו חסר כל (כאילו הליך של פשיטת רגל אינו הליך משפטי ארוך אלא באוקמול שנוטלים אותו והוא פותר את הבעיה). די בכך שנאמר שדבר פשיטת הרגל לא הובא לידיעתו של עו"ד לוי אשר טיפל במימוש נכס נדל"ן שאחת החברות של החייב החזיקה בתל-אביב ושהיה מגרש לבניית מאות דירות.

זאת ועוד, בהתאם לייפוי הכוח מאת היועץ המשפטי לממשלה , פשרה והסדר כאמור מסורה לסמכותו של עוה"ד דוד לוי שהוא ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ואין שום פקיד אשר יכול ליטול ממנו את סמכויותיו ולהחליט במקומו.

עכשיו, נוכח ההסדר הנ"ל, וכדי למנוע בהמשך איום על התוכנית לחתימת הסכם/שכירות של נכס שיבנה באשקלון על ידי שמשון גבאי נדרש פורת לבצע סיכול ממוקד לשני הגורמים אשר עמדו בדרכו קרי, עוה"ד דוד לוי ומ. א. מנהל מחלקת כינוס נכסים.

בעניינו של מ.א., הרי שהוא נוטרל מכל סמכות ותפקיד. אמנם הניסיון לפטרו לא צלח והוא קיבל את תמיכת משרד נציב שירות המדינה אלא שמאז (2007) הגם שהוא לא פוטר הוא מגיע מידי יום למשרדו אך אינו מורשה לעשות דבר.

באשר לעו"ד דוד לוי, מכיוון שהוא היה אגוז הקשה יותר לפיצוח ננקטו על ידי פורת נגדו שורה ארוכה של פעולות, כגון השמטת הכנסות המגיעות למשרדו ממנהל מקרקעי ישראל אותו ייצג עו"ד לוי נאמנה ובהצלחה רבה שנים ארוכות, הגברת קצב סגירת התיקים בפשרות תמוהות אגב מחיקת חובות לחייבים וסגירה של מאות תיקים ללא גביית החובות בתיקים, ומבלי להעביר לקופת הכינוס את תשלום ההוצאות המשפטיות על פי הסכם מתן השירותים שבין הצדדים ואגב כך ריקון קופת הכינוס עליה היה מופקד עוה"ד.

לאחר מיטוט כלכלי של משרדו של לוי, הגיע השלב של "תפירת תיק פלילי" בטענה שעו"ד לוי הוא שרוקן את קופת הכינוס עליה היה ממונה, ולא פורת באופן פעולתו החמור והנוגד את החוק והנגוע בפלילים.

מטרת כל הפעולות האלו הייתה הכשרת הקרקע לעסקת השכרת הנכס על ידי גבאי למשרד האוצר. אלא שאז נזכר פורת כי על מנת שניתן יהיה להתקשר עם גבאי בהסכם לשכירות מבנה גדול הוא (גבאי) אינו יכול להיות "חייב" של המדינה גם לא בחברה כלשהי מטעמו, שכן לקבלן הנ"ל היה כזכור תיק נוסף (סביוני טופז) אשר בטיפולו של עו"ד לוי אשר מתייחס לזכויות של החברה של גבאי על מגרש בתל אביב המיועד לבניית מאות דירות וכאשר לקבלן היה חוב של מליוני ₪ על עסקה זו.

כהרגלם של גבאי ופורת הוגשה הפעם בקשה, המלצה למשרדו של עו"ד לוי, באמצעות ביתו של הקבלן (עו"ד במקצועה) למחוק 90% מחוב ההוצאות המשפטיות שהקבלן חב בו למשרד, ועל ידי כך לשחרר את הקבלן מההליכים המשפטיים ומהליכי הגבייה בתיק אשר התפרסו על פני 8 קלסרים עבים והתבררו במספר ערכאות במשך שמונה שנים.

זה היה השלב בו החליט עו"ד דוד לוי, לשים "תמרור עצור" בפני פורת וגבאי, שכן היה ברור לו שהסכמה להצעה תוביל את משרדו לפשיטת רגל (שכן רשות המיסים הייתה הלקוח הגדול ביותר של משרדו), ולכן ועל אף שעו"ד לוי ידע כי סירוב לשיתוף פעולה במעשה השחיתות הנ"ל הינו בגדר הכרזת מלחמה כנגד פורת אשר היה ועדיין הינו אחד מהרגולטורים בעלי הכוח וההשפעה החזקים במדינה, הוא סירב להתקפל ויצא למלחמה.

במלחמה כמו במלחמה, יש פציעות, ויש מהלומות ובינתיים רוסק משרדו של עו"ד לוי (הוא התנהל במגדלי עזריאלי עם שבעה עו"ד) וכן "נתפר" לו כתב אישום ואף טרם זכה למיצוי זכות השימוע.

ביום 27/02/2012 התפטר עו"ד לוי מיוזמתו מייצוג רשות המיסים בכלל התיקים שייצג עקב חוסר היכולת למתן שירותים משפטיים במסגרת עבודה נורמטיבית ובהתאם לחוק.

אילוץ הרשות לגבות מחברתו של גבאי את החוב על מנת שפורת יוכל להתקשר עימו בהסכם השכירות

כאמור סירובו של עו"ד לוי למחוק לקבלן יקירו של פורת, את החוב הקים עליו את פורת בעזרת כל משאביו האפשריים ואמצעי הכוח שברשותו, ואולם מכיוון שדחק בשניים (פורת וגבאי) הרצון להוציא לפועל את המכרז התפור להשכרת הנכס( רק  לסיבור האוזן וכדי להבין את היקף העסקה יצוין כי באותה עת (2012) עלות שכירות למ"ר במשרדים יוקרתיים בתל אביב הגיע ל-100 ₪, ומכאן שמשרדים מפוארים באשקלון עלות השכירות למ"ר הייתה של כ-35-40 ₪. דהיינו בגין שכירות של כ- 9000 מ"ר שהרשות נזקקה היה אמור הקבלן לקבל דמי שכירות של 360,000 ₪ לחודש), כאשר עצם חתימת החוזה משמעותה הייתה הענקת אישור לבנק לממן את הבניה.

בנסיבות האמורות בשנת 2012, ועקב סירובו של עו"ד לוי להתקפל הוא נתבקש להכין הסכם לגביית החוב בתיק מהחייב בפשרה מסוימת ואגב גביית מלוא שכר טרחתו מגבאי(באמצעות החברה שבשליטתו).

החתימה על הסכם זה הייתה אולי נחמה פורתה כאשר במלחמה קטנה זו לימד עו"ד לוי את גבאי ופורת שחובות מס יש לשלם, הגם שהיא עלתה לו במחיר הריסת משרדו ותפירת תיק פלילי. מייד לאחר מכן הושלמה התקשרות של הצדדים (האוצר וגבאי) בהסכם ההשכרה (כאמור לעיל באמצעות "מכרז תפור" ופרסום מודעות המפורטות לעיל, על דרישה של משרדים להשכרה הנחוצים למשרד האוצר בירושלים). הכנת התשתית והיסודות לבניית המבנה החלה עוד קודם לכן והכול כדי שבמרץ 2013 יוכלו משרדי הממשלה לקבל לידיהם את מפתחות המושכר.

קבלת מבנה פגום לרשות האוצר אשר אינו מתאים לצרכיו 

כאשר משרד ממשלתי בוחר קבלן משנה ב"מכרז תפור" הרי שהדבר האחרון עליו חושבים שני הצדדים לעסקה הפגומה בעת קבלת ההחלטות הוא הציבור והתאמת המבנה לצרכיו של הציבור.

מה אם כן הייתה התוצאה של תפירת המכרז הנ"ל להשכרת נכס על ידי "קבוצת גבאי" למשרד האוצר, כלומר איזה סוג נכס קיבל האוצר בפועל בדרך האמורה?.

א.    הנכס שנבחר אינו מתאים לייעודו כקריית הממשלה ולכמות המבקרים היומית בשל דרכי הגישה שלא הולמות את היקף המבקרים.

ב.     מקומות החנייה אשר נמצאים בסביבה לא מתאימים להיקף מבקרים כה גדול.

ג.      המבנה תוכנן באופן מרושל כאשר השערים שלו הם קטנים ועל כן מידי בוקר משתרך תור ארוך ביותר בכניסה לבניין (תור של המתנה כשעה בכניסה) ותושבי אשקלון מוצאים עצמם מרוגזים ועצבנים בשל התורים הגדולים.

ד.     המסדרונות של המבנה הינם צרים והתור לכניסה לפקידים בחדרים משתרך גם במסדרונות.

ה.    הדרך היחידה להגיע לקומות הינה במעלית ותושבים אשר מעוניינים לעלות במדרגות לא יכולים לעשות זאת.

יצוין כי מחאה גדולה של תושבים הובעה הן בעיתונים המקומיים והן בפייסבוק אך את גלגלי השחיתות מסתבר קשה להזיז. הטיב לתאר זאת אחד המגיבים בעיתון האינטרנטי "אשקלונט חדשות העיר" כדלקמן:

"מאז מעבר קריית הממשלה לבניין אחד, תושבי אשקלון נאלצים לחכות מעל לשעה רק כדי להיכנס לבנין בשמש, איפה השכל?"

מצ"ב קישור: https://www.facebook.com/media/set/?set=a.524150897631459.1073741827.196483540398198&type=3

אין לנו אלא לסיים מאמר זה בציון העובדה כי תלונה הוגשה היום(04/02/2016) למשטרת ישראל וחזקה על המשטרה שתמצה את הדין עם האחראים למעשים המתוארים לעיל.

"אם תרצו"- ובתרגום חופשי לגרמנית "מיין קמפף" - להוציא מיד מחוץ לחוק.

דומה כי הגנום האנושי ייעד אותנו בני האדם להזדווגות ולרבייה. אבל מסתבר שאיננו מיוחדים בתכונה זו וייעוד זה הוא גם מנת חלקה של חיית השדה. אלא שבני האנוש טרחו, במיוחד באלפי השנים האחרונות כדי לאמץ ערכים ואתיקה אשר היו אמורים להבדילם מחיית השדה.

מה רבה הייתה אכזבתנו לגלות באלף השלישי לספירה, שלא מותר האדם מן הבהמה. כך קשה היה להיווכח כי מעט אנשים נאמנים לבני האדם אחרים כמו הכלבים,או שבני האדם שאינם סובלים חרפת רעב ועורפים ראשים הם אכזריים יותר מחיות טורפות בג'ונגל, או שהמושחתים בחברה הם ערמומים ופגיעתם רעה באחרים יותר מזו של נחשים.

והנה עכשיו בארצנו הקטנטונת קמה לה עמותה "פטריוטית" חדשה בשם "אם תרצו" (שלא למטרות רווח) אשר הרכיבה "רשימה שחורה" של אמני ישראל. אותם אומנים אשר היו והינם מובילי הרוח והמוסר בחברה הישראלית ואשר נושאים בגאון את העקרונות של חופש המחשבה, אהבת האדם באשר הוא אדם והערבות ההדדית האנושית, נחשדים בחוסר נאמנות למולדת.

ריח הגופות של בני עמנו שלא עברו את הסלקציה בגרמניה טרם נדף ו"סלקטורים" חדשים קמו בארצנו אשר מבזים ופוגעים במיטב אזרחינו.

האם בכוונת ה"סלקטורים" להזהיר את הציבור מפגיעתם הרעה של אלו הכלולים ברשימה?! או שמא למנוע מהציבור ללכת שבי, בשוגג, אחר דעות לא מוסריות אשר משחיתות את המידות?! או שפשוט להרכיב "רשימות חיסול" לעת רצון טוב בעת ישועת ישראל?

פעולות ביזוי אלו של אזרחי ישראל על ידי עמותה בישראל דורשות לדעתנו באופן מיידי התערבות של היועץ המשפטי לממשלה ורשם העמותות להוציא מחוץ לחוק גופים אלו אשר פוגעים בשמם הטוב של אנשים ומבזים אותם, אותנו ואת מדינתנו.

אובר כן או לא?

המחלוקת אשר התפתחה בין ראש הממשלה לשר התחבורה בשאלה האם להתיר את כניסתה של אובר לישראל הינה לכאורה שאלה נקודתית בעניינם של בעלי מוניות והציבור שמחפש פתרונות זולים גם בתחום של תחבורה ציבורית.

ואולם השאלה היא למעשה הרבה יותר רחבה ומהותית שכן היא משקפת לא רק את בחינת עקרונות כלכלת השוק החופשי והתחרות אשר הם יסודות של כלכלה חופשית, תחרותית ובריאה אלא היא משקפת למעשה את המאבק בין הכלכלה הישנה של הקואופרטיבים (אגד ודן) של הבנקאות אשר שומרת בקנאות על הרישיון הבלעדי לרוב השירותים הפיננסים כמו גם הכלכלה הממשלתית המנהלת את שרותי הדואר הלא מופרטים והמזכירים לעיתים באופן הביצוע שלהם את התור למזון ברוסיה בשנים מסוימות של המאה הקודמת.

אין ספק כי התפתחות הטכנולוגיה ומדעי המחשב אשר מקרבים אותנו בעוד מספר שנים לקראת מכונית ללא נהג, חייבת באותה נשימה לעודד תחרות בתחום הצריכה על מנת שכל מוצר שאפשר לרכוש אותו במחיר זול יותר הצרכן יקבל הזדמנות לרכוש אותו במחיר זול יותר על מנת שיוכל לעשות שימוש מושכל  ורב יותר בכספו.

התנגדותם של נהגי המוניות להכנסת אובר לשוק הישראלי לא רק שהיא מהלך שנוגד את הכלכלה המודרנית אלא שהיא מהווה פגיעה בנהגי המוניות עצמם. שכן תחרות אשר משמעותה הוזלת מחירים טומנת בחובה גם גידול בכמות הצרכנים, דבר שבסופו של דבר יטיב גם עם נהגי המוניות. התנגדותם במובן מסוים מזכירה את התנגדותם בשנות התשעים של בעלי עסקים רבים ואנשי דור העסקים הקודם אשר לא הבינו הכיצד חברות אינטרנט רבות הציעו את שרותיהם חינם אין כסף לציבור. מהר מאוד (בתוך פחות מעשור) התברר כי ככול שציבור הצרכנים הוא רב יותר, עממי יותר ופחות אקסקלוסיבי הרי שמחזור העסקים גדל מאוד. במילים אחרות עדיף מבחינה עסקית להרוויח מעט פחות מהרבה אנשים מאשר הרבה ממעט אנשים.

ולגבי התנגדותם של בעלי המוניות למהלך הרי שלדעתנו חשיבה מושכלת מצידם צריכה להתמקד לא בהתנגדות לאובר אלא בשיפור הרגולציה שלהם והפחתת עלויות נלוות לסקטור שלהם במקרה של הכנסת אובר לשוק הישראלי, כגון הפחתת דמי הביטוח ורכיבי עלות אחרים אשר באופן מיידי ישפרו את מצבם הכלכלי ויאפשרו קיום תחרות שבסופו של יום גם יטיב איתם.

לסיום, אין לנו אלא לחזק את ראש הממשלה אל מול שר האוצר בוויכוח הנוכחי כי הרי מדובר בסופו של דבר בין הנצחת הכלכלה המפאיניקית של הזכיונות שהייתה אולי טובה למועד הקמת המדינה אבל אינה מתאימה לעולם המודרני והטכנולוגי המתקדם אשר נועד לאפשר כלכלת שוק חופשי במיטבה ותחרות בריאה שמורידה מחירים לצרכן ומעודדת את היקף העסקים לטובת כל הנוגעים בדבר. 

האם המשבר הכלכלי העולמי של שנת 2008 הולך לחזור על עצמו בשנת 2016?*

השאלה הנכבדה שבכותרת העסיקה בשנתיים האחרונות כלכלנים מובילים בעולם אבל כיום היא הפכה לרלוונטית יותר ומעסיקה לא רק את כל ציבור המשקיעים אלא למעשה כל אדם אשר חי על הכדור ששמו "ארץ".

לכולנו זכורים מראות האימה בארה"ב ממשבר האשראי ("סאבפריים") של שנת  2008 אשר היווה "רעידת האדמה" שהובילה לקריסה כלכלית  ולהיקף ירידות של מדד המניות העולמי ב-53%.

ניתן היום להעריך ברמת וודאות גדולה, כי מה שאפשר את התאוששות הכלכלה העולמית החל משנת 2008 ועד היום הייתה צמיחת הכלכלה הסינית. אל מול משק אמריקאי משברי מוכה וחבול הכלכלה הסינית הייתה זו אשר נטלה את ה"סטיק" במרוץ השליחים מהכלכלה האמריקאית אשר המשיכה להיות מנהלת הכספים של העולם אך קיבלה בהכנעה את העובדה "שמנוע הצמיחה" אשר ידחוף את הקטר הכלכלי האמריקאי המוביל יהיה בדמות צמיחת הכלכלה הסינית.

ניתן היה לראות זאת כבר במהלך 2009 ואף בשנת 2015 במבט על. (מצורפים הלינקים).

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3756733,00.html

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001063822

במילים פחות מכובסות אפשר לומר שהכלכלה הסינית הצומחת בשנים 2008- 2016 סיפקה את הפועלים השחורים להבראת כלכלת העולם הפגועה והחבולה. מהו אם כן התהליך המקביל שקרה בשנים אלו בכלכלה הסינית, בדומה לתהליך שקרה בכלכלה האמריקאית מקריסת בועת הדוט קום (2000-2003) ועד למשבר הסאבפריים, ואשר מסמן משבר עולמי כלכלי חמור בשנת 2016? את התשובה לשאלה נכבדה זו אנו נותיר למאמר נפרד, שכן תהליך זיהוי המשבר החריף המתרגש על הכלכלה העולמית ולמעשה על כולנו הוא החשוב ביותר בשלב זה של "רגע לפני המשבר" או אולי למעשה "רגע אחרי".

אז ראשית, בואו וניתלה בעניין זיהוי המשבר באילנות גבוהים.זהו דבר פשוט מדהים לראות כיצד פרופ' נוריאל רוביני מאוניברסיטת ני-יורק, אשר נבחר לאחד מ-100 ההוגים החשובים בעולם על ידי המגזין "פוריין פוליסי" לשנים 2010, 2011, ו-2012, שוב הצליח כבר בשנת 2014 לחזות במדויק את התפרצות המשבר בשנת 2016 (מצורף הלינק).

http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3141742,00.html

כן, אותו רוביני אשר חזה את משבר 2008 שוב חזה כבר בשנת 2014 את מועד המשבר הכלכלי החדש ועל כך מגיע לו "שאפו" גדול. ואולם רוביני לא היה היחיד מבין הכלכלנים הבכירים שחש שאסון כלכלי מתקרב. כך גם פרופ' רוברט שילר מאוניברסיטת ייל, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2013 הצהיר כבר בפברואר 2015 "אני שוקל לצאת משוק המניות" (מצורף הלינק).

http://www.bizportal.co.il/wallstreet/news/article/403312

פחות קונקרטי מבחינת המועד, אבל לא פחות ביקורתי היה הכלכלן האמריקאי פרופ' רוברט רייך מאוניברסיטת ברקלי אשר שימש כשר העבודה לשעבר של ארצות הברית ואף שימש כיועץ כלכלי לנשיא אובמה. פרופ' רייך אשר נחשב כנציגו האוטנטי ביותר של מעמד הביניים התבטא כבר באפריל 2014 בביקורתו על הכלכלה האמריקאית (ולמעשה על הכלכלה העולמית כולה) במילים: " ארה״ב נהפכה מדמוקרטיה לפלוטוקרטיה, וכעת היא מאיימת ליהפך לאוליגרכיה. אנחנו עוד לא שם, אבל אנחנו מתקרבים לשם" (מצורף הלינק).

http://www.themarker.com/markerweek/1.2288108

מדוע אם כן מצאנו לנכון בימים אלו לתת ביטוי לתחזית כלכלית קשה אך חשובה זו? ובכן החודש התברר כי "רכבת המשבר" יצאה כבר לדרכה. בעוד שתשואת מדד המניות של הבורסה הסינית (בורסת שנחאי) הייתה בשנת 2015 9.41% הרי כבר במהלך חודש זה צנח מדד המניות של בורסת שנחאי ב-17.59% ומשמעות הדבר שינוי חד בעקומת גרף המניות בצורה של פנייה חדה מטה. הוכחה יותר ברורה מזו למגמה המשברית בשווקים דומה כי איננו זקוקים.

גם בנושא של היערכות למשבר הכלכלי אשר כבר נכנס בשער אנו נצטרך לייחד מאמר נפרד ואולם כבר כעת נאמר לכל המשקיעים כי עליהם לפזול כיום לכיוון ההשקעה בזהב שהינו מפלט מוכר וידוע בעיתות משבר.

ומילה אחרונה אנו חייבים בקשר לשתיקת הכלכלנים וכתבי הכלכלה בשנים האחרונות אשר מילאו פיהם מים. להם נקדיש את המאמר המאלף בעיתון העין השביעית בשם "שתיקת הפסימיסטים" מחודש נובמבר 2008 המצורף כאן כלינק.

http://www.the7eye.org.il/25077

http://www.the7eye.org.il/25076

* הח"מ שימש עד שנת 2011 כיו"ר הדירקטוריון וכחבר ועדת השקעות של חברת "כוון נהול קרנות נאמנות בע"מ.

מראות מהמשבר הכלכלי של 1929 בוולסטריט

קפה ליד הים

עובר אורח חיפש ללגום משקה חם

בית קפה מצא אל מול הים

את ידו הרים ואותת

למלצרית אסופת תלתלים

עם פרח בשיער על רקע הגלים.

קפה הפוך ביקש וחזק

אם אפשר גם כוס מים ליד

ועוגת גבינה עם תותים מעל

ואם אפשר אז מיד.

קפה הפוך חזק הגישה לו אסופת השיער

עם כוס מים ועוגת גבינה ליד

מיד כאן ועכשיו על רקע הגלים

אל מול הים עם חיוך על הפנים.

השמש שקעה מעל הים

רוח בידרה התלתלים

של אסופת השיער עם החיוך על הפנים

פרח נפל לידיו של עובר אורח תמים

בבית קפה אל מול הים על רקע הגלים.

סיפורה של עגבניה

פעם בביקור אצל הומאופט נשאלתי איזה פריט מזון (אחד בלבד) הייתי נוטל איתי לאי בודד?

עניתי מיד וללא היסוס "עגבנייה".

הרגשתי מאוד מיודד איתה,עם העגבנייה,היא נמצאת איתי כמעט בכל מקום,בסלט וברוטב,בטוסט או בסנדוויץ',פשוט חברה טובה.

היא גם יפה,עגולה,אדומה לתפארה ועורה מתוח כשעווה.

ואם בצוק העיתים יקדיחו מימנה תבשיל ריבה טעמה יהיה לא פחות מלטף ומעודן.פשוט מטריפה.

והנה היום מצאתי עצמי נוטל תפוז ישראלי,מתוך כלי מטבח עמוס תפוזים לעייפה ואשר כשיגרה מונח על שולחן מטבחי רוב עונות השנה.

טעמו של התפוז האדום(מה שקרוי "תפוז דם") היה מתוק ועדין והעביר בי תחושה נעימה של ליטוף ואהבה.

ולפתע הבחנתי,כי מבלי משים טעמי בשנה האחרונה מעט השתנה ואת מקומה הדומיננטי של העגבנייה הטובה והמעט חמצמצה דחק תפוז ישראלי,המגיר מתיקות,יתכן מעט זולה,אך מאוד רעננה.

ובתוך תחושת הנעימות שפשטה בגופי,בין הרהור על מפגש נעים ומרגש לבין הרהור על נטישה,הזדקרה אל מול פניי השאלה האם בגדתי בעגבנייה-אהובתי משכבר הימים האחת והיחידה?

קול השתיקה

לא שיר הלל כתבתי לך ארצי

ולא הגדשתי נפלאותייך,

כי אסמייך מלאו באין

ויקבייך בדם.

לא שיר גבורה כותב אני לפועלייך

גם לא שיר תפילה,

ביום בו נקברת רוח,

בקול דממה דקה.

לא מבט של חן

נושא אני אלייך,

גם לא מבט של געגוע,

כי תמו כאן ימי התום,

וחושך שוב שורר על פני תהום.

את עטי הנחתי למרשותייך,

יבשה הדיו וחריצים נקוו על דף.

היי שלום לך שותפה לדרך,

בגרון יבש ובקול השתיקה.