הקדמה

חברים יקרים, אמר פעם הפילוסוף והסופר הצרפתי וולטר, אשר חי במאה השמונה עשרה "אני לא מסכים עם שום מילה שלך, אבל עד נשמתי האחרונה אלחם על זכותך לומר את דבריך". בצידה של הזכות ל"חופש הביטוי", אותה הביע וולטר במשפט, מסתתרת מאחורי הפרגוד זכות נוספת שאותה תבע - והיא זכותו ל"שינוי דעה." איני יודע כיצד התעצבה אצלכם תפיסת העולם. איני יודע אם האמת שאתם דוגלים בה ומאמינים בה היא זו בדיוק שתמכתם בה לפני שנים ארוכות. אני יודע שאצלי ואצל רבים אחרים תפיסת העולם עברה תהליך ושינוי מבורכים עם השנים. האמת שלי, הערכים שלי גם הם התבגרו, התחדדו והתעצבו עם הזמן. אז אם אתם פתוחים ללמוד ולבחון דעות אחרות? ואם אתם מוכנים ללמד ולהביע דעתכם על נושאים שונים ועל כל דבר שבעולם? אתם מוזמנים להיות אורחיי בבלוג זה, לקרוא ולהגיב ללמוד וללמד (הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת עדכונים). כל אשר אני יודע, למדתי מכם ועד נשימתי האחרונה אלחם על זכותכם ללמד אותי וללמוד ממני...

18.12.2015

יש לנו ארץ נעדרת




יש לנו ארץ נעדרת חלב ודבש
כי את הדבש גנב פקיד מושחת
ואת החלב שתה כב׳ השר שפרש
אז למה לבכות על חלב שנשפך
או על כך שהאכילו אותנו ״קש״
שהרי יש לנו ארץ נהדרת- ואיש כאן
לא חושב אחרת.




יש לנו ארץ נעדרת במחירים
שווים לכל נפש ונמוכים,
כי את הכסף שילמנו ליצרן ישראלי
או ליבואן שהזמין בדיוטי פרי,
וכדי שפקיד המס יהיה מרוצה
הוסיפו לנו איזה ״מס עקיף״ כדי שהמחיר הסופי יהיה יפה.
ואפילו העבריין נראה כאן מרוצה
כי הוא קיבל החזר של מס בסכום יפה,
וזה פשוט בגלל שפקיד המס נרדם
בדיוק בזמן בדיקת חשבון פיקטיבי מתחת לשולחן.
כמו שאומרים פה כבר כולם
זה ״בכאילו״ ממש מושלם.
כי יש לנו ארץ נהדרת- ואיש כאן
לא חושב אחרת.

יש לנו ארץ נעדרת בדירות למגורים
כאלו שאחרי תשלום משכנתה
נשאר גם כסף לחוגים.
כי הקבלן לך אומר ״לי זה עולה יותר
ואם לא תיקח עכשיו ודי
למכור מחר לי לא כדאי״
וכך כולם קונים קונים 
עם חיוך של ״כאילו״ על הפנים
כי יש לנו ארץ נהדרת- ואיש פה
לא חושב אחרת.

יש לנו ארץ נעדרת
בנימוסים טובים ודרך ארץ
כי אם במקרה מחוץ לבית הנחת את הסמרטפון
על כסא או על שולחן-פשוט לרגע,
והסתכלת לשנייה הצידה- אז גילית
שהיה כאן סמרטפון שאמר לך יפה שלום.
אך אל דאגה כי מדובר בגנב עם נימוסים ממש טובים
שדאג שלשלם תוכל- את כל יתרת התשלומים,
כי יש לנו ארץ נהדרת- ואיש כאן לא
חושב אחרת.




"עלובי החיים"



על ראש המצדה אל מול שמיים פתוחים,
צפו נבחרי העם וכל איש רם ונישא
בהפקה מרשימה של "עלובי החיים"
בביצוע התיאטרון הלאומי של מדינה חולה.

בקול ענוג ככינור שר גיבור המחזה,
והקהל מחא דמעה כי איך ניתן לעמוד
אל מול סבלו של אדם שחייו הוקדשו לאחרים,
אך נדרש לשתות מכוס התרעלה
אשר הוגש לפיו על ידי פקידים אחראים.

וראש העיר המכובד בקול חנוק כשמועקה בגרונו,
הרעיף שפע ברכות לצוות ההפקה ולתורמי הקהילה
שלא החסירו מאומה מיצירת תרבות מפוארת,
ששימשה אות ומופת לחברה נאורה.

למחרת היום שבו הנבחרים ונשיאי העדה לעמל יומם
ולאינטרסים הצרים של מלחמות אישיות,מאבקי כוח וקרבות יוקרה,
ורק ציבור שולחיהם שהתבוסס בדמו בקרב הישרדות וללא חמלה,
נותר מאחורי הפרגוד,עזוב לאנחות בחושך ובעלטה,

      .אשר שררו בחצר האחורית של אומה נאורה




כוכבים מלוא חופניים


שכב בני לישון
זה אבא נושא אותך על כפיים,
שמיכת כוכבים עם ירח
עטו השמיים,
מנצנצים, מפלרטטים
מברכים ללא מילים,
בברכת לילה טוב
את כל הילדים.

 שכב בני לישון
זה אבא על המשמר,
לעולם לא מרים ידיים
רוקם לך חלום נפלא
עם אור בעיניים.
ורק אורות הבתים
ללא קול שולחים
ברכת לילה טוב
לכל הילדים.

שכב בני לישון
זה אבא טווה לך
 סיפור משמיים.
מרחיק מעליך אויב או שניים
ורק אור הכוכבים
שולח ללא מילים
נשיקת לילה טוב
לכל הילדים.

שכב בני לישון
זה אבא אותך מחבק
ונשבע מול שמיים
כי כל עוד נשמה באפו
הוא יקטוף לך כוכבים
מלוא חופניים.
.








16.12.2015

הטיפשות- מכת מדינה - מתוך הספר "קול המהפכה"- קובץ שירי מחאה



בפינה נידחת על פני הגלובוס
בחלקה שכוחת אל מופרת הבטחה
נשכח עם- ערב רב ילד וילדה איש ואישה
אשר מידי יום נושאים פניהם השמיימה
בחיפוש אחר קשת בענן וקיום הבטחה.

והיושב ממעל-נשיא וראש לעדה
מקיף עצמו בדורשי שלומו ומלחכי הפנכה
אשר מחרים מחזיקים אחריו בכמיהה
ויונקים בשקיקה כל דבר הבל, רעות רוח וטיפשות לשמה.

ואין עוצר ואין מבקר ואין גם ילד אחד בסביבה
אשר יקום ויאמר "המלך הוא עירום" כי זו ממש בושה.
ובעת הזו כמו בעת ההיא, בימים בהם אין מלך בישראל
כל פקיד ציבור וכל איש משטרה עושה דין לעצמו בחסות החוק ובהעדר אכיפה.

ומידי בוקר ומידי ערב, יום אחר יום, שנה אחר שנה.
עם הולך כצאן לטבח בלי לומר מילה.
ואם תשאלו בגת ואם תגידו בחוצות אשקלון
על מה נפל עם ואיך אבדה כל תקווה?
תשובה לא תקבלו כי הטיפשות זה מכבר הפכה מחלה
אשר אין לה רופא ואין לה תרופה כיאה למחלה סופנית בלב האומה
.





2.12.2015

האם הצעירים השוקלים ירידה לברלין צודקים? האם אזרחי ישראל יכולים לצפות בעתיד לשיפור מצבם הכלכלי או שהשחיתות תמשיך ותדרדר את המדינה?



בשבוע האחרון עלתה על סדר היום הציבורי תופעת הירידה מהארץ של צעירים ישראלים אשר שמו פעמיהם לברלין ני יורק ולמקומות אחרים בעולם.

מבלי להתייחס כאן כרגע לשאלה אם המהלך היה מוצדק או לא, אין כל ספק שנשאלת השאלה,ובמיוחד בימים אלו, האם השחיתות הגואה בארצנו תמשיך ותשתלט על כל מוסד
וגוף ציבורי במחוזותינו או שמא סופה לדעוך ולהעלם?

דומה כי התשובה לשאלה זו טמונה בהבנת הסיבה להתפרצות גלי השחיתות אשר שוטפים מידי יום את מדינתנו והבנת הקוד המוסרי והחברתי החדש שאימצה החברה הישראלית.

אין אנו צריכים כאן להסביר ולהוכיח כי השחיתות התפשטה והשתלטה על כל אורחות חיינו
והיא שולטת,במשרדי ממשלה ,בממשלה עצמה ,בפרקליטות,בבתי המשפט,בחברות ציבוריות, בבנקים ולמעשה בכל אורחות חיינו. לפני עשר שנים המושחתים (המשחדים והמשוחדים) היו יחסית מעטים והצלחתם הייתה גדולה כי הם גם זכו בכל הקופה וגם נהנו משקט תעשייתי ומדיסקרטיות שכל כך חשובה לתחום זה.

השחיתות שולטת בכיפה
אלא שכיום,עקב שכיחותה של התופעה הפכו משרתי הציבור האמונים על שמירת האינטרסים של הציבור לחלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית המושחתת אשר יצרה
בעיה למושחתים עצמם ביחסים שבינם לבין עצמם. כיום, כאשר מדינתנו מוצפת במושחתים, האינטרסים המנוגדים שבין המושחתים לבין עצמם חדרו אל הפקידות הבכירה והמושחתת,לפוליטיקאים בכירים מושחתים,לבעלי הון מושחתים ולמי לא.

מה עושים אנשים מושחתים אשר נפגעו מחבריהם המושחתים? הרי הם במו ידם יצרו את החברה המושחתת שעכשיו הם הקורבנות לטעמם? אם יפנו למשטרה לקבלת עזרה הרי שגם יסגירו את עצמם שכן לכל אחד מהם קופת שרצים לא קטנה, ומעבר לכך כולנו יודעים מהו הקוד המוסרי של משטרת ישראל ובהרבה מקרים יעדיפו המושחתים לפנות למכבי אש ולא למשטרה.

תרבות חיסול החשבונות של המושחתים
מה אם כן יעשו המושחתים אשר נפגעו ממושחתים אחרים ? שכן צריך לזכור שהישראלי המושחת המצוי "מוכן להוציא לעצמו עין אחת ובלבד שיוציא ליריבו את שתי העניים"(ציטוט מהשטח)? מכיוון שהמושחתים הנפגעים אינם יכולים לפנות בבקשת עזרה לרשויות האכיפה והמשפט שכן הם בבחינת "טובלים ושרץ בידם" הרי כל מה שנותר להם לעשות כדי לתבוע עלבונם מהמושחת המנצח הוא לדאוג "להלשין  עליו" או "להדליף" עליו ועדיף בסתר. וכך אנו נוכחים שמנגנון השחיתות, למרות שעסוק בניצול משאבי המדינה וניכוסם לעצמו, בה בעת כמו כל שיטות שלטון אחרות לאורך ההיסטוריה האנושית הוא מייצר מנגנון עצמי לחיסול חבריו. זו הסבה לחשיפת מעשי השחיתות בארצנו באופן יומיומי וכלל אין לצפות לדעיכת גלי השחיתות.

האם נקיי כפיים יכולים לעמוד מול המושחתים?
האם, הפוליטיקאים הנקיים, עובדי הציבור המסורים, מסוגלים לגבור על המושחתים? לצערנו התשובה שלילית. כוחם ושליטתם של המושחתים הוא בכל משרד ממשלתי, בכל מוסד ציבורי, בכל בנק, בכל חברה ציבורית, וסיכוייו של אדם נקי כפיים לגבור עליהם הוא קטן ביותר. זו הסבה שמשה כחלון הבין כאשר הגיע צעד אחד לפני הצמרת שעליו לפרוש. זו הסבה שגדעון סער כשהגיע לצמרת מפלגתו הבין שסיים את דרכו בשלב זה בתוך המפלגה. זו גם הסבה שניצב פריינטי הבין שעדיף לו לא להתחרות על תפקיד המפכ"ל כי לא מדובר בתרבות ארגונית של מוסד ציבורי וחוקי אלא במוסד עם תרבות ארגונית של המאפייה ובמקרה כזה שומר נפשו ירחק.

גם שר האוצר יובל שטייניץ כאשר ביקש לבצע מהלכים כלכליים לטובת עם ישראל סיפר בכנותו כי חשש שיחסלו אותו (ראה לינק)
וכך גם היועץ המשפטי לשעבר לממשלה אשר התבטא באופן חריף ביותר על השחיתות הפושה ברשות המיסים בקובעו כי "רשות המיסים התנהלה כמו מאפיה"(מצורף לינק)

מודר עת ארוכה ממועמדות לבית המשפט העליון.
ואף בסבב המנויים האחרונים נעשה נסיון בחודש אוגוסט לזנב בו בטענה של כספים כביכול שנטל מהמדינה (מצורף הלינק)

אלא שלשמחת כולנו ולנוכח השחיתות שפשטה במדינתנו כאש בשדה קוצים אושר לבסוף מינויו של מני מזוז לבית המשפט העליון.

התוצאה:עם ישראל מובל כצאן לטבח על ידי מנהיגיו
וכך עם ישראל, מובל בארצו כצאן לטבח, בידיהם של מנהיגיו המושחתים,מבלי יכולת לשנות את רוע הגזירה, כאשר הוא משלם על כך במחירי מוצרי צריכה מופקעים והגבוהים בעולם, במחירי דיור בועתיים והגבוהים בעולם, כאשר רמת החיים של מחצית מהאוכלוסייה לא מאפשרת קבלת חינוך,דיור, בריאות ומזון הולמים.

כאשר צעירנו החליטו שהם יורדים לברלין או לני-יורק או לכל מחוז אחר הם הצהירו למעשה כי אבדו את התקווה  לחולל שינוי. כל אותם פוליטיקאים מכובדים הנוזפים בצעירים חרוצים אלו, בעלי יושרה, כבוד ודרך ארץ (שתרבות השחיתות זרה להם) מתבקשים, גם אם באיחור של שבע שנים לחולל את השינוי בעצמם ולא להזמין את הצעירים להישאר בארץ על מנת להמשיך ולרכב על גבם בדרכם לצמרת.


דו"ח המבקר-איך בדיוק מבוצע שוד המיליארדים (חלק א')


כבר בשנת 2006 הסב מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, בדוח 57 (ב) של ביקורת המדינה את תשומת הלב הציבורית לתופעת החשבוניות הפיקטיביות אשר עלתה לקופת המדינה כ-5 מיליארד ₪ בשנה, תוך שניתנו בדוח זה המלצות לתיקון המעוות.
השיטה
על מנת להבין את שיטת "ההעלמה" באמצעות החשבוניות הפיקטיביות באופן פשוט ובהיר נסביר כאן כי כאשר מדובר בעוסק המדווח על עסקה פיקטיבית שביצע, ולפיה שילם לדוגמא סכום של 118 מיליון ₪ (מתוכו מע"מ של 18 מיליון). עוסק זה זכאי בתוך שלושים יום לקבל לחשבונו החזר מהמדינה בסך 18 מיליון ₪ וזאת בגין עסקה שכלל לא התקיימה.
הפיקוח
דוח מבקר המדינה 57 (ב) הציע דרכים פשוטות מאוד לפיקוח על הפעולה האלמנטרית של דיווח העוסקים לרשות המס, כדי למנוע זליגת מיליארדי ₪ בכל שנה מקופת המדינה למעלימי המס ולארגוני הפשע.
דוגמאות לפעולות פיקוח אלו הן: דיווח מפורט של עוסקים בעלי מחזור עסקאות גדול גם על חשבוניות שנתקבלו על ידם, על מנת לבדוק סימטריה בין ההוצאות להכנסות. או למשל דיווח על זהותו של הלקוח לטובתו הוצאה החשבונית כדי לבדוק שלא מדובר ב"חברת קש", או עוסק חדש שנרשם רק לפני מספר ימים כדי לסייע למעול בקופת המדינה, וכן פרמטרים נוספים שנדרשו העוסקים לכלול בדוח המפורט שהוצע על ידי המבקר.
פעולותיה של רשות המיסים לפיקוח ממוחשב על העוסקים והטמעת המלצות מבקר המדינה לצורך מניעת תופעת החשבוניות הפיקטיביות לא היו צריכות להיתקל בשום קושי, שכן הפיקוח הופעל ויושם היטב על ידי רשות המיסים לגבי דיווח של עוסקים ישראליים בעסקאות הנעשות בינם לבין הרשות הפלסטינאית.
מחדל המיליארדים
חרף זאת דוח הביקורת השנתי של המבקר מיום 15.10.13 מגלה שבין 2006 ל- 2013 נמשכה הזרמת מיליארדים על ידי משרד האוצר למעלימי המס במלוא התנופה והעוצמה, כאשר נימוקי רשות המיסים לאנשי הביקורת של מבקר המדינה בנוגע למחדלי רשות המיסים בביצוע המלצות המבקר מזכירים, במקרה הטוב, את מערכון "המכונית המגויסת" של הגשש החיוור, כאשר המילואימניק בא לקבל את הרכב שלו שגויס למלחמה, ושואל את שני הנוכחים ביחידה "מיהו המפקד?", כל אחד מהנוכחים, שייקה ופולי, מצביעים אחד על השני ועונים בעת ובעונה אחת "הוא המפקד!".

כך בדוח הביקורת בעמוד 196 נאמר כדלקמן:
"העולה כי עד חודש מאי 2012 לא מינתה הרשות את אחד הסמנכ"לים שיהיה אחראי ליישום הפרויקט של מערכת הדיווח המפורט, והפרויקט לא קודם קידום של ממש במשך שנתיים".
במקרה הרע, מדובר בהתנהגות של רשות המיסים על פי המודל של "מדינת חלם", כאשר כמעט אף פקיד שומה ואף סמנכ"ל לא מקבל גישה ו/או הרשאה למערכת הפיקוח.

כך בעמוד 205 לדוח הביקורת:
"הרשאות גישה למערכת דיווח המפורט:
1. בעלי תפקידים רבים במע"מ עדיין לא קיבלו גישה למערכת אף שהיה עליהם לקבלה לפי הגדרות שגובשו...
2. הסנכ"לים ופקידי השומה קיבלו רק הרשאות מוגבלות למאגר המידע. לפקידי השומה אין אפשרות לראות את רשימות העוסקים לפי סוגי החריגות – והדבר פוגע ביכולתם לאתר תיקי נישומים לבדיקה ולבצע שומה"
ואם חלילה תמצא לומר כי מדובר בנושא פעוט ערך בהתנהלות גביית המס של מדינת ישראל, הרי שקובע המבקר בעמוד 200 כדלקמן:
"ע"פ אומדן של יחידת תכנון וכלכלה ברשות משנת 2012, בכל שנה נעשה שימוש בחשבוניות פיקטיביות בסכום של כ-8 מיליארד ₪...
עד אפריל 2012 שודרו למערכת הדיווח המפורט חשבוניות בסכום כולל של 327 מיליארד ₪, מזה הוצלבו חשבוניות מס בסך 277 מיליארד ₪. ההפרש נובע מעוסקים שחייבים בדיווח מפורט ולא הגישו אותו ומעוסקים שאינם חייבים בדיווח".
עוד קובע המבקר בעמוד 197 כדלקמן:
"משרד המבקר מעיר כי הרשות לא הפעילה כנגד סרבני הדיווח המפורט את אמצעי האכיפה העומדים לרשותה, כגון חקירות וביצוע ביקורות"
לסיכום אומר המבקר בעמוד 206 לדוח:
"מערכת הדיווח המפורט תוכננה בדרך שתאפשר לרשות לצמצם במידה ניכרת את החריגות הבאות לסוגיהן בדיווחי העוסקים ולצידן את הסחר בחשבוניות פיקטיביות שמשמעותן השמטת הכנסות מהדיווח והגדלת ההוצאות המדווחות ללא בסיס, ולמנוע נזק של מיליארדי שקלים בשנה לקופת המדינה.
מלבד הנזק לקופת המדינה, הדבר גורם לחלוקה לא שווה של נטל המס וכן גורם תסכול למשלמי המיסים הנושאים בעול ופוגע במוסר תשלומי המס".
רשלנות או מזימה
ואנו כאן רק נוסיף את הערתנו הצנועה לדוח הביקורת של "מדינת חלם" ונציין כי, במקרה או שלא במקרה, זרמו מיליארדי שקלים בכל שנה בעשור האחרון, בהעברות כספיות ישירות מקופת האוצר לראשי משפחות הפשע ועוזריהם, אשר ידעו לעשות שימוש מושכל בכסף לא להם – לנצל את המשבר העולמי של שנת 2008 כדי לרכוש חברות כגון: "בזק", "אלקטרה נדלן", "נתנאל גרופ", "בנק אגוד לישראל" ועוד חברות רבות אחרות, מבעלי החברות אשר היו מצויים בקשיים עקב המשבר הכלכלי העולמי.
וכך הגענו עד הלום למצב בו ראשי משפחות הפשע המאורגן הפכו לבעלי הבית של הכלכלה הישראלית ועל פיהם יישק דבר.
בימים אלה מבצעת משטרת ישראל חקירה מקיפה של בכירי רשות המיסים כדי לחקור את "המחדל הנוראי" או ליתר דיוק את "קשר המזימה" שהוביל את ראשי רשות המיסים למכירת כלכלת ישראל לראשי הפשע המאורגן במדינה.
אנו כאן, נאחל בהצלחה לכל העוסקים במלאכה.


דו"ח המבקר-איך בדיוק מבוצע שוד המיליארדים (חלק ב')



האם יתכן שפקידים בכירים ביותר ברשות המסים שיתפו פעולה עם ראשי הפשיעה המאורגנת? האם יתכן שבכירי רשות המסים אפשרו ביודעין העברת כספי מדינה במיליארדי שקלים לארגוני הפשע בגין חשבוניות פיקטיביות?
אנו כאן, לא ניתן תשובה לשאלות אלו אלא רק נביא את הערותיו של מבקר המדינה בדוחות הביקורת הרבים שהוציא  בהתייחס להתנהלות רשות המסים בנושא החשבוניות הפיקטיביות, והקורא ישפוט את הדברים לפי מיטב הבנתו. (הציטוטים מובאים בתוך מרכאות ובאותיות מודגשות).
תעשיית החשבוניות הפיקטיביות מכת מדינה החל משנת 2000
תופעת החשבוניות הפיקטיביות בישראל הפכה כבר בשנת 2000 למכת מדינה אשר מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, מיקד את ביקורתו בה שוב ושוב בדוחות השנתיים שהוציא. כך למשל בדוח המבקר 64(א) מיום 15/10/2013 קובע המבקר כדלקמן:
"על פי אומדן של המחלקה הכלכלית ברשות, אבדן הכנסות המדינה ממסים בשל חשבוניות שהוצאו שלא כדין (להלן גם - חשבוניות פיקטיביות) מסתכם בכ-8 מיליארד ש"ח בשנה."
וכן בדוח 57 (ב) של המבקר מיום 09/05/2007 בעמוד 295 לדוח כדלקמן:
"בשנת 2000 הקים אגף מע"מ ועדה להקמת מערכת למיצוי מידע המצוי אצלו, לסיוע בקבלת החלטות, בין השאר על עוסקים מורשים שנרשמו במשרדי אגף מע"מ (להלן עוסק או עוסקים), החשודים שיש להם נגיעה לחשבוניות פיקטיביות."
אובדן הכנסות למדינה של 8 מיליארד בשנה משמעותו אובדן הכנסות למדינה של 80 מיליארד בעשור ואובדן הכנסות של 114 מיליארד ב-14 השנים האחרונות.
האם רשות המסים פעלה על מנת לגבות 114 מיליארד ש"ח במשך 14 השנים האחרונות?
ממצאיו של המבקר בתשובה לשאלה זו הנם חמורים ביותר בקובעו בדוח 57 (ב) כי ראשי מע"מ בשנים 2000-2005 (איתן רוב כמנהל מע"מ וזאב פורת כסגנו הבכיר באותה תקופה) נמנעו מלהעביר למשרדי מע"מ האזוריים את המידע הנדרש לצורך טיפול בחשבוניות הפיקטיביות וכמעט וזנחו את הטיפול בנושא לגמרי. כך בעמוד 295 לדוח כדלקמן:
"הטיפול בידיעות מודיעיניות בנושאים הקשורים לחשבוניות פיקטיביות, שהועברו ממטה אגף המכס ומע"מ (להלן - אגף מע"מ) שברשות המסים בישראל (להלן - הרשות או רשות המסים), לשלושה משרדי מע"מ שנבדקו, היה דל. יחידת המטה לא ערכה בדיקות מעקב אחר הטיפול במידע שנשלח על ידה למשרדים."
האם מדובר "בסתם" שכחה של בכירי מע"מ שמנעה מהם לסייע למשרדי מע"מ לגבות עשרות מיליארדים לקופת המדינה? או אולי רשלנות מתמשכת כתוצאה מעומס עבודה? הבה ונבחן מה אומר על כך המבקר.
בעמוד 295 לדוח 57 (ב) מיום 09/05/2007 קובע המבקר כדלקמן:
"בעשור האחרון פעלו באגף מע"מ שתי ועדות שדנו בפתרונות אפשריים לצמצום תופעת החשבוניות הפיקטיביות. הנהלת הרשות לא פעלה ליישום המלצות הוועדות."
אם כך אנו רואים ששתי וועדות ברשות העבירו את המלצותיהן להנהלת הרשות ולכן שכחה או התרשלות של ראשי מע"מ לא הולמות את הנסיבות העובדתיות.
ואם תמצא לומר שמכיוון שאלו היו רק וועדות שהמליצו על דרכי פעולה כי אז ראשי מע"מ,  פורת ורוב, לא נטו לשתף איתן פעולה, הרי קובע המבקר בדוח ביקורת המדינה 60(ב) מיום 15/10/2013 בעמוד 217 לדוח כדלקמן:
"בהחלטות ממשלה מ-2003 ו-2006 הוטל גם על הרשות להיאבק בפשיעה החמורה. הרשות לא קיימה דיונים ליישום החלטות הממשלה.
הרשות לא נקטה הליכים לחייב במס אנשים שהורשעו בביצוע עברה פלילית ואגב כך הפיקו הכנסה. חלק גדול מהתקיפה הכלכלית נגד העבריינים אמור להתבצע נגד עסקים שבשליטתם, ושבאמצעותם הם מלבינים ומסווים את כספי הפשע. ....
כדי למנוע הברחת נכסים צריכה הרשות להוציא שומות לעבריין ולעקל את נכסיו כבר בשלב החקירה. הועלו ליקויים ביישום ההליך. מתוך עשרות אנשים ותאגידים שנישומו בגין הכנסותיהם הבלתי חוקיות, הרשות גבתה רק שיעור מזערי מסכומי המס בשומות שהוצאו להם ושלגביהם נמצאו ממצאים פליליים."
"שוד ושבר", המבקר קובע כי למרות שבשתי החלטות ממשלה (משנת 2003 ו- 2006) הוטל על רשות המיסים באופן מפורש לטפל בנושא החשבוניות הפיקטיביות ולגבות את המס בגינם, למרות זאת, רשות המיסים הסרבנית ממשיכה לעמוד במריה ולמאן לבצע את החלטות הממשלה הנבחרת.
איך מאלצים רשות מיסים סרבנית שממאנת לגבות מס לבצע החלטות ממשלה?
והנה לא אלמן ישראל ונמצא הפתרון. נתכנסה לה ביום  28/03/2007, וועדת שרים לענייני ביקורת המדינה בראשות שר המשפטים דאז יעקב נאמן, וכדי לעמוד מול פרץ הסרבנות של רשות המיסים הממאנת לגבות מיליארדים בגין החשבוניות הפיקטיביות החליטה הוועדה ליטול יוזמה ולהחליט החלטות אופרטיביות. וכך קובע דוח המעקב אחר תיקון ליקויים וביצוע החלטות ועדת השרים לענייני ביקורת המדינה ברשות שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן, מיום   13/10/2009 כדלקמן:
"הצוות יבחן את צרכי התמודדות עם תופעת החשבוניות הפיקטיביות דו"ח 57ב החלטה מספר בק/17 מיום ט בניסן התשס"ז-28.3.2007
מחליטים:
         א.         להקים צוות בראשות מנהל רשות המסים, ובהשתתפות נציגי אגף התקציבים במשרד האוצר, מינהל הכנסות המדינה, המוסד לביטוח לאומי, משטרת ישראל, רשם החברות, הרשות לאיסור הלבנת הון וגורמים נוספים לפי הצורך.
         ב.         הצוות יגבש עד ליום 1.12.2007 תוכנית פעולה מפורטת למאבק בחשבוניות הפיקטיביות. (חשבונית פיקטיבית לעניין זה, הינה חשבונית שהוצאה שלא כדין).
דיווח ביניים על ההתקדמות בהכנת תכנית הפעולה והחלטות ביניים ככל שיתקבלו, יועבר על ידי מנהל רשות המסים לאגף הבכיר לביקורת המדינה במשרד ראש הממשלה עד ליום .1.8.2007
          ג.          הערות מבקר המדינה יילקחו בחשבון במהלך ביצוע ההחלטה."
אלא מה, רשות המיסים אינה כמו כל רשות אחרת. רשות המיסים אמנם כפופה באופן חוקי לממשלה אך בפועל היא כנראה רואה עצמה גוף בלתי תלוי אשר החלטות הממשלה לגביה הינן בגדר המלצה בלבד אשר לא מחייבות אותה.
ומיכיוון שלא קיים גוף או אדם במדינת ישראל אשר יכול להורות ו/או לכפות את ציות החוק על רשות המיסים כל שנדרשת רשות המיסים לטפל באופן יחידני באותו גורם בדרך הידועה מימים ימימה שנקראת "תפירת תיק". ועל כן משהעז יעקב נאמן להתגרות ברשות המיסים ולהטיל עליה חובה שתחייב אותה לגבות מיסים מחברי הפשיעה המאורגנת הרי כל שצריך הוא לתפור לו תיק וכך נעשה.
מצורף הלינק.
משלא הואילו החלטות הממשלה משנת 2003 ומשנת 2006 והחלטת וועדת השרים משנת 2007, ישבה ממשלתנו על המדוכה וחיפשה פתרון איך לשכנע את קברניטי רשות המיסים למלא תפקידם ולמנוע את תופעת החשבוניות הפיקטיביות והנזק הכלכלי האדיר הנגרם למשק בגינן. והנה נמצא פתרון נפלא. היא, הממשלה, תעביר בכנסת חוק ביוזמתה המחייב את כל העוסקים במשק לתת דיווח מפורט על העסקות שבוצעו על ידם, בדיווח ישיר למחשבי רשות המיסים, וכך כל הנתונים אשר נדרשים לזיהוי חשבוניות פיקטיביות יונחו מול עיניהם של פקידי המס מגדול ועד קטן בין אם ירצו ובין אם לאו. וכך, ברוח זאת קובע דוח המעקב של וועדת השרים לענייני ביקורת המדינה מיום 13/10/2009 כדלקמן:
 "ביום ה- 14 ביולי, 2009 אושר בקריאה שניה ושלישית חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט. במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית נכללו תיקונים בחוק מס ערך מוסף שעניינם בין היתר, טיפול בחשבוניות פיקטיביות.
 כתוצאה מתיקון חוק מע"מ יתאפשר זיהוי מהיר ומדויק של העלמות מע"מ – הן אם מדובר בקיזוז מס תשומות שלא כדין והן אם מדובר בהעלמת מע"מ עסקאות; שיפור  במערכי המידע של רשות המסים שיאפשר התייעלות בתחומי הביקורת והחקירות; מניעת הונאות גם בתחום של מס הכנסה והרתעה פסיכולוגית של העוסקים משימוש בחשבוניות פיקטיביות, שכן אלו יהיו חייבים בחובת פירוט ודיווח. ברשות המיסים שוקדים על יישום החקיקה."
עוצו עצה ותופר
ישבו בכירי מע"מ וחיפשו מוצא. איך ימנעו מנקיטת הליכי גבייה כנגד חבריהם הטובים חברי ארגוני הפשיעה וזאת בשעה שהאינפורמציה זורמת, על אפם וחמתם, ישירות אל מסכי המחשב של כלל פקידי מע"מ. והנה נמצא הפתרון הכול כך פשוט שאיש לא היה מעלה בדעתו, אלא אם כן הוא ממש אובד עצות. וכך החליטו בכירי רשות המיסים, בהחלטה נועזת יש לומר, לא לתת הרשאה לפקידי מע"מ לעיין בדוחות המפורטים של כלל העוסקים במדינה אשר דווחו ישירות למחשבי רשות המיסים. הגבלת ההרשאה-כך הוחלט ברשות המיסים תחול גם על הפקידים הזוטרים וגם על הבכירים. דין קטן כדין גדול. ובהעדר הרשאה וכפועל יוצא, ממילא גם לא תהיה גביה.
כך, המבקר בדוח שנתי 64 (א) בעמוד 204 לדוח כדלקמן:
1.      "הרשאות גישה למערכת דיווח המפורט:
בעלי תפקידים רבים במע"מ עדיין לא קיבלו גישה למערכת אף שהיה עליהם לקבלה לפי הגדרות שגובשו...
2.      הסמנכ"לים ופקידי השומה קיבלו רק הרשאות מוגבלות למאגר המידע. לפקידי השומה אין אפשרות לראות את רשימות העוסקים לפי סוגי החריגות – והדבר פוגע ביכולתם לאתר תיקי נישומים לבדיקה ולבצע שומה"
וכך, בין השנים 2000-2014 לא גבתה רשות המיסים 114 מיליארד ₪ מארגוני הפשיעה בגין החשבוניות הפיקטיביות, אך חמור מכך היא הזרימה אליהם בהעברה בנקאית ישירה אל חשבונותיהם את סכום המע"מ בגין החשבוניות הפיקטיביות בשיעור של כ-19 מיליארד ₪ (חישוב לפי שעור מע"מ ממוצע של 17% ) ובגינם הועברה השליטה בכלכלה הישראלית לארגוני הפשע.
אור לגויים
הדבר המצער ביותר בפרשה חמורה זו הוא שברוב מדינות העולם חלקם של פקידי הממשל בפשיעה המאורגנת הוא מינורי מה שגורם אפילו לעבריינים לשאוף לחבור אל העולם הלגיטימי ולעסקים החוקיים, אלא שבמחוזותינו הפקידות הבכירה מובילה את הפשיעה החמורה מה שדוחק את ארגוני הפשע להעמיק ולבסס את השחיתות, הבצע והפשע ולראות בו את המודל הראוי והנכון. וכאן אולי ראוי לסיים, בנימה עגומה, את רשימה זו בדבריו של השחקן אל פצ'ינו בסרט הסנדק מס' 3 בעת הווידוי האישי שלו בסוף הסרט: "כל חיי רציתי להתקדם בחברה להגיע לדברים החוקיים. אך ככל שאני עולה הרמאות גוברת".