בשבוע האחרון עלתה על סדר היום הציבורי תופעת הירידה מהארץ של צעירים ישראלים אשר שמו פעמיהם לברלין ני יורק ולמקומות אחרים בעולם.
מבלי להתייחס כאן כרגע לשאלה אם המהלך היה מוצדק או לא, אין כל ספק שנשאלת השאלה,ובמיוחד בימים אלו, האם השחיתות הגואה בארצנו תמשיך ותשתלט על כל מוסד
וגוף ציבורי במחוזותינו או שמא סופה לדעוך ולהעלם?
דומה כי התשובה לשאלה זו טמונה בהבנת הסיבה להתפרצות גלי השחיתות אשר שוטפים מידי יום את מדינתנו והבנת הקוד המוסרי והחברתי החדש שאימצה החברה הישראלית.
אין אנו צריכים כאן להסביר ולהוכיח כי השחיתות התפשטה והשתלטה על כל אורחות חיינו
והיא שולטת,במשרדי ממשלה ,בממשלה עצמה ,בפרקליטות,בבתי המשפט,בחברות ציבוריות, בבנקים ולמעשה בכל אורחות חיינו. לפני עשר שנים המושחתים (המשחדים והמשוחדים) היו יחסית מעטים והצלחתם הייתה גדולה כי הם גם זכו בכל הקופה וגם נהנו משקט תעשייתי ומדיסקרטיות שכל כך חשובה לתחום זה.
השחיתות שולטת בכיפה
אלא שכיום,עקב שכיחותה של התופעה הפכו משרתי הציבור האמונים על שמירת האינטרסים של הציבור לחלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית המושחתת אשר יצרה
בעיה למושחתים עצמם ביחסים שבינם לבין עצמם. כיום, כאשר מדינתנו מוצפת במושחתים, האינטרסים המנוגדים שבין המושחתים לבין עצמם חדרו אל הפקידות הבכירה והמושחתת,לפוליטיקאים בכירים מושחתים,לבעלי הון מושחתים ולמי לא.
מה עושים אנשים מושחתים אשר נפגעו מחבריהם המושחתים? הרי הם במו ידם יצרו את החברה המושחתת שעכשיו הם הקורבנות לטעמם? אם יפנו למשטרה לקבלת עזרה הרי שגם יסגירו את עצמם שכן לכל אחד מהם קופת שרצים לא קטנה, ומעבר לכך כולנו יודעים מהו הקוד המוסרי של משטרת ישראל ובהרבה מקרים יעדיפו המושחתים לפנות למכבי אש ולא למשטרה.
תרבות חיסול החשבונות של המושחתים
מה אם כן יעשו המושחתים אשר נפגעו ממושחתים אחרים ? שכן צריך לזכור שהישראלי המושחת המצוי "מוכן להוציא לעצמו עין אחת ובלבד שיוציא ליריבו את שתי העניים"(ציטוט מהשטח)? מכיוון שהמושחתים הנפגעים אינם יכולים לפנות בבקשת עזרה לרשויות האכיפה והמשפט שכן הם בבחינת "טובלים ושרץ בידם" הרי כל מה שנותר להם לעשות כדי לתבוע עלבונם מהמושחת המנצח הוא לדאוג "להלשין עליו" או "להדליף" עליו ועדיף בסתר. וכך אנו נוכחים שמנגנון השחיתות, למרות שעסוק בניצול משאבי המדינה וניכוסם לעצמו, בה בעת כמו כל שיטות שלטון אחרות לאורך ההיסטוריה האנושית הוא מייצר מנגנון עצמי לחיסול חבריו. זו הסבה לחשיפת מעשי השחיתות בארצנו באופן יומיומי וכלל אין לצפות לדעיכת גלי השחיתות.
האם נקיי כפיים יכולים לעמוד מול המושחתים?
האם, הפוליטיקאים הנקיים, עובדי הציבור המסורים, מסוגלים לגבור על המושחתים? לצערנו התשובה שלילית. כוחם ושליטתם של המושחתים הוא בכל משרד ממשלתי, בכל מוסד ציבורי, בכל בנק, בכל חברה ציבורית, וסיכוייו של אדם נקי כפיים לגבור עליהם הוא קטן ביותר. זו הסבה שמשה כחלון הבין כאשר הגיע צעד אחד לפני הצמרת שעליו לפרוש. זו הסבה שגדעון סער כשהגיע לצמרת מפלגתו הבין שסיים את דרכו בשלב זה בתוך המפלגה. זו גם הסבה שניצב פריינטי הבין שעדיף לו לא להתחרות על תפקיד המפכ"ל כי לא מדובר בתרבות ארגונית של מוסד ציבורי וחוקי אלא במוסד עם תרבות ארגונית של המאפייה ובמקרה כזה שומר נפשו ירחק.
גם שר האוצר יובל שטייניץ כאשר ביקש לבצע מהלכים כלכליים לטובת עם ישראל סיפר בכנותו כי חשש שיחסלו אותו (ראה לינק)
וכך גם היועץ המשפטי לשעבר לממשלה אשר התבטא באופן חריף ביותר על השחיתות הפושה ברשות המיסים בקובעו כי "רשות המיסים התנהלה כמו מאפיה"(מצורף לינק)
מודר עת ארוכה ממועמדות לבית המשפט העליון.
ואף בסבב המנויים האחרונים נעשה נסיון בחודש אוגוסט לזנב בו בטענה של כספים כביכול שנטל מהמדינה (מצורף הלינק)
אלא שלשמחת כולנו ולנוכח השחיתות שפשטה במדינתנו כאש בשדה קוצים אושר לבסוף מינויו של מני מזוז לבית המשפט העליון.
התוצאה:עם ישראל מובל כצאן לטבח על ידי מנהיגיו
וכך עם ישראל, מובל בארצו כצאן לטבח, בידיהם של מנהיגיו המושחתים,מבלי יכולת לשנות את רוע הגזירה, כאשר הוא משלם על כך במחירי מוצרי צריכה מופקעים והגבוהים בעולם, במחירי דיור בועתיים והגבוהים בעולם, כאשר רמת החיים של מחצית מהאוכלוסייה לא מאפשרת קבלת חינוך,דיור, בריאות ומזון הולמים.
כאשר צעירנו החליטו שהם יורדים לברלין או לני-יורק או לכל מחוז אחר הם הצהירו למעשה כי אבדו את התקווה לחולל שינוי. כל אותם פוליטיקאים מכובדים הנוזפים בצעירים חרוצים אלו, בעלי יושרה, כבוד ודרך ארץ (שתרבות השחיתות זרה להם) מתבקשים, גם אם באיחור של שבע שנים לחולל את השינוי בעצמם ולא להזמין את הצעירים להישאר בארץ על מנת להמשיך ולרכב על גבם בדרכם לצמרת.
