הקדמה

חברים יקרים, אמר פעם הפילוסוף והסופר הצרפתי וולטר, אשר חי במאה השמונה עשרה "אני לא מסכים עם שום מילה שלך, אבל עד נשמתי האחרונה אלחם על זכותך לומר את דבריך". בצידה של הזכות ל"חופש הביטוי", אותה הביע וולטר במשפט, מסתתרת מאחורי הפרגוד זכות נוספת שאותה תבע - והיא זכותו ל"שינוי דעה." איני יודע כיצד התעצבה אצלכם תפיסת העולם. איני יודע אם האמת שאתם דוגלים בה ומאמינים בה היא זו בדיוק שתמכתם בה לפני שנים ארוכות. אני יודע שאצלי ואצל רבים אחרים תפיסת העולם עברה תהליך ושינוי מבורכים עם השנים. האמת שלי, הערכים שלי גם הם התבגרו, התחדדו והתעצבו עם הזמן. אז אם אתם פתוחים ללמוד ולבחון דעות אחרות? ואם אתם מוכנים ללמד ולהביע דעתכם על נושאים שונים ועל כל דבר שבעולם? אתם מוזמנים להיות אורחיי בבלוג זה, לקרוא ולהגיב ללמוד וללמד (הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת עדכונים). כל אשר אני יודע, למדתי מכם ועד נשימתי האחרונה אלחם על זכותכם ללמד אותי וללמוד ממני...

22.1.2016

קפה ליד הים


עובר אורח חיפש ללגום משקה חם
בית קפה מצא אל מול הים
את ידו הרים ואותת
למלצרית אסופת תלתלים
עם פרח בשיער על רקע הגלים.

קפה הפוך ביקש וחזק
אם אפשר גם כוס מים ליד
ועוגת גבינה עם תותים מעל
ואם אפשר אז מיד.

קפה הפוך חזק הגישה לו אסופת השיער
עם כוס מים ועוגת גבינה ליד
מיד כאן ועכשיו על רקע הגלים
אל מול הים עם חיוך על הפנים.

השמש שקעה מעל הים
רוח בידרה התלתלים
של אסופת השיער עם החיוך על הפנים
פרח נפל לידיו של עובר אורח תמים
בבית קפה אל מול הים על רקע הגלים.


סיפורה של עגבניה


פעם בביקור אצל הומאופט נשאלתי איזה פריט מזון (אחד בלבד) הייתי נוטל איתי לאי בודד?
עניתי מיד וללא היסוס "עגבנייה".
הרגשתי מאוד מיודד איתה,עם העגבנייה,היא נמצאת איתי כמעט בכל מקום,בסלט וברוטב,בטוסט או בסנדוויץ',פשוט חברה טובה.
היא גם יפה,עגולה,אדומה לתפארה ועורה מתוח כשעווה.
ואם בצוק העיתים יקדיחו מימנה תבשיל ריבה טעמה יהיה לא פחות מלטף ומעודן.פשוט מטריפה.

והנה היום מצאתי עצמי נוטל תפוז ישראלי,מתוך כלי מטבח עמוס תפוזים לעייפה ואשר כשיגרה מונח על שולחן מטבחי רוב עונות השנה.
טעמו של התפוז האדום(מה שקרוי "תפוז דם") היה מתוק ועדין והעביר בי תחושה נעימה של ליטוף ואהבה.
ולפתע הבחנתי,כי מבלי משים טעמי בשנה האחרונה מעט השתנה ואת מקומה הדומיננטי של העגבנייה הטובה והמעט חמצמצה דחק תפוז ישראלי,המגיר מתיקות,יתכן מעט זולה,אך מאוד רעננה.



ובתוך תחושת הנעימות שפשטה בגופי,בין הרהור על מפגש נעים ומרגש לבין הרהור על נטישה,הזדקרה אל מול פניי השאלה האם בגדתי בעגבנייה-אהובתי משכבר הימים האחת והיחידה?


קול השתיקה



לא שיר הלל כתבתי לך ארצי
ולא הגדשתי נפלאותייך,
כי אסמייך מלאו באין
ויקבייך בדם.

לא שיר גבורה כותב אני לפועלייך
גם לא שיר תפילה,
ביום בו נקברת רוח,
בקול דממה דקה.

לא מבט של חן
נושא אני אלייך,
גם לא מבט של געגוע,
כי תמו כאן ימי התום,
וחושך שוב שורר על פני תהום.

את עטי הנחתי למרשותייך,
יבשה הדיו וחריצים נקוו על דף.
היי שלום לך שותפה לדרך,
בגרון יבש ובקול השתיקה.


18.12.2015

יש לנו ארץ נעדרת




יש לנו ארץ נעדרת חלב ודבש
כי את הדבש גנב פקיד מושחת
ואת החלב שתה כב׳ השר שפרש
אז למה לבכות על חלב שנשפך
או על כך שהאכילו אותנו ״קש״
שהרי יש לנו ארץ נהדרת- ואיש כאן
לא חושב אחרת.




יש לנו ארץ נעדרת במחירים
שווים לכל נפש ונמוכים,
כי את הכסף שילמנו ליצרן ישראלי
או ליבואן שהזמין בדיוטי פרי,
וכדי שפקיד המס יהיה מרוצה
הוסיפו לנו איזה ״מס עקיף״ כדי שהמחיר הסופי יהיה יפה.
ואפילו העבריין נראה כאן מרוצה
כי הוא קיבל החזר של מס בסכום יפה,
וזה פשוט בגלל שפקיד המס נרדם
בדיוק בזמן בדיקת חשבון פיקטיבי מתחת לשולחן.
כמו שאומרים פה כבר כולם
זה ״בכאילו״ ממש מושלם.
כי יש לנו ארץ נהדרת- ואיש כאן
לא חושב אחרת.

יש לנו ארץ נעדרת בדירות למגורים
כאלו שאחרי תשלום משכנתה
נשאר גם כסף לחוגים.
כי הקבלן לך אומר ״לי זה עולה יותר
ואם לא תיקח עכשיו ודי
למכור מחר לי לא כדאי״
וכך כולם קונים קונים 
עם חיוך של ״כאילו״ על הפנים
כי יש לנו ארץ נהדרת- ואיש פה
לא חושב אחרת.

יש לנו ארץ נעדרת
בנימוסים טובים ודרך ארץ
כי אם במקרה מחוץ לבית הנחת את הסמרטפון
על כסא או על שולחן-פשוט לרגע,
והסתכלת לשנייה הצידה- אז גילית
שהיה כאן סמרטפון שאמר לך יפה שלום.
אך אל דאגה כי מדובר בגנב עם נימוסים ממש טובים
שדאג שלשלם תוכל- את כל יתרת התשלומים,
כי יש לנו ארץ נהדרת- ואיש כאן לא
חושב אחרת.




"עלובי החיים"



על ראש המצדה אל מול שמיים פתוחים,
צפו נבחרי העם וכל איש רם ונישא
בהפקה מרשימה של "עלובי החיים"
בביצוע התיאטרון הלאומי של מדינה חולה.

בקול ענוג ככינור שר גיבור המחזה,
והקהל מחא דמעה כי איך ניתן לעמוד
אל מול סבלו של אדם שחייו הוקדשו לאחרים,
אך נדרש לשתות מכוס התרעלה
אשר הוגש לפיו על ידי פקידים אחראים.

וראש העיר המכובד בקול חנוק כשמועקה בגרונו,
הרעיף שפע ברכות לצוות ההפקה ולתורמי הקהילה
שלא החסירו מאומה מיצירת תרבות מפוארת,
ששימשה אות ומופת לחברה נאורה.

למחרת היום שבו הנבחרים ונשיאי העדה לעמל יומם
ולאינטרסים הצרים של מלחמות אישיות,מאבקי כוח וקרבות יוקרה,
ורק ציבור שולחיהם שהתבוסס בדמו בקרב הישרדות וללא חמלה,
נותר מאחורי הפרגוד,עזוב לאנחות בחושך ובעלטה,

      .אשר שררו בחצר האחורית של אומה נאורה




כוכבים מלוא חופניים


שכב בני לישון
זה אבא נושא אותך על כפיים,
שמיכת כוכבים עם ירח
עטו השמיים,
מנצנצים, מפלרטטים
מברכים ללא מילים,
בברכת לילה טוב
את כל הילדים.

 שכב בני לישון
זה אבא על המשמר,
לעולם לא מרים ידיים
רוקם לך חלום נפלא
עם אור בעיניים.
ורק אורות הבתים
ללא קול שולחים
ברכת לילה טוב
לכל הילדים.

שכב בני לישון
זה אבא טווה לך
 סיפור משמיים.
מרחיק מעליך אויב או שניים
ורק אור הכוכבים
שולח ללא מילים
נשיקת לילה טוב
לכל הילדים.

שכב בני לישון
זה אבא אותך מחבק
ונשבע מול שמיים
כי כל עוד נשמה באפו
הוא יקטוף לך כוכבים
מלוא חופניים.
.








16.12.2015

הטיפשות- מכת מדינה - מתוך הספר "קול המהפכה"- קובץ שירי מחאה



בפינה נידחת על פני הגלובוס
בחלקה שכוחת אל מופרת הבטחה
נשכח עם- ערב רב ילד וילדה איש ואישה
אשר מידי יום נושאים פניהם השמיימה
בחיפוש אחר קשת בענן וקיום הבטחה.

והיושב ממעל-נשיא וראש לעדה
מקיף עצמו בדורשי שלומו ומלחכי הפנכה
אשר מחרים מחזיקים אחריו בכמיהה
ויונקים בשקיקה כל דבר הבל, רעות רוח וטיפשות לשמה.

ואין עוצר ואין מבקר ואין גם ילד אחד בסביבה
אשר יקום ויאמר "המלך הוא עירום" כי זו ממש בושה.
ובעת הזו כמו בעת ההיא, בימים בהם אין מלך בישראל
כל פקיד ציבור וכל איש משטרה עושה דין לעצמו בחסות החוק ובהעדר אכיפה.

ומידי בוקר ומידי ערב, יום אחר יום, שנה אחר שנה.
עם הולך כצאן לטבח בלי לומר מילה.
ואם תשאלו בגת ואם תגידו בחוצות אשקלון
על מה נפל עם ואיך אבדה כל תקווה?
תשובה לא תקבלו כי הטיפשות זה מכבר הפכה מחלה
אשר אין לה רופא ואין לה תרופה כיאה למחלה סופנית בלב האומה
.