הקדמה

חברים יקרים, אמר פעם הפילוסוף והסופר הצרפתי וולטר, אשר חי במאה השמונה עשרה "אני לא מסכים עם שום מילה שלך, אבל עד נשמתי האחרונה אלחם על זכותך לומר את דבריך". בצידה של הזכות ל"חופש הביטוי", אותה הביע וולטר במשפט, מסתתרת מאחורי הפרגוד זכות נוספת שאותה תבע - והיא זכותו ל"שינוי דעה." איני יודע כיצד התעצבה אצלכם תפיסת העולם. איני יודע אם האמת שאתם דוגלים בה ומאמינים בה היא זו בדיוק שתמכתם בה לפני שנים ארוכות. אני יודע שאצלי ואצל רבים אחרים תפיסת העולם עברה תהליך ושינוי מבורכים עם השנים. האמת שלי, הערכים שלי גם הם התבגרו, התחדדו והתעצבו עם הזמן. אז אם אתם פתוחים ללמוד ולבחון דעות אחרות? ואם אתם מוכנים ללמד ולהביע דעתכם על נושאים שונים ועל כל דבר שבעולם? אתם מוזמנים להיות אורחיי בבלוג זה, לקרוא ולהגיב ללמוד וללמד (הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת עדכונים). כל אשר אני יודע, למדתי מכם ועד נשימתי האחרונה אלחם על זכותכם ללמד אותי וללמוד ממני...

22.1.2016

סיפורה של עגבניה


פעם בביקור אצל הומאופט נשאלתי איזה פריט מזון (אחד בלבד) הייתי נוטל איתי לאי בודד?
עניתי מיד וללא היסוס "עגבנייה".
הרגשתי מאוד מיודד איתה,עם העגבנייה,היא נמצאת איתי כמעט בכל מקום,בסלט וברוטב,בטוסט או בסנדוויץ',פשוט חברה טובה.
היא גם יפה,עגולה,אדומה לתפארה ועורה מתוח כשעווה.
ואם בצוק העיתים יקדיחו מימנה תבשיל ריבה טעמה יהיה לא פחות מלטף ומעודן.פשוט מטריפה.

והנה היום מצאתי עצמי נוטל תפוז ישראלי,מתוך כלי מטבח עמוס תפוזים לעייפה ואשר כשיגרה מונח על שולחן מטבחי רוב עונות השנה.
טעמו של התפוז האדום(מה שקרוי "תפוז דם") היה מתוק ועדין והעביר בי תחושה נעימה של ליטוף ואהבה.
ולפתע הבחנתי,כי מבלי משים טעמי בשנה האחרונה מעט השתנה ואת מקומה הדומיננטי של העגבנייה הטובה והמעט חמצמצה דחק תפוז ישראלי,המגיר מתיקות,יתכן מעט זולה,אך מאוד רעננה.



ובתוך תחושת הנעימות שפשטה בגופי,בין הרהור על מפגש נעים ומרגש לבין הרהור על נטישה,הזדקרה אל מול פניי השאלה האם בגדתי בעגבנייה-אהובתי משכבר הימים האחת והיחידה?


קול השתיקה



לא שיר הלל כתבתי לך ארצי
ולא הגדשתי נפלאותייך,
כי אסמייך מלאו באין
ויקבייך בדם.

לא שיר גבורה כותב אני לפועלייך
גם לא שיר תפילה,
ביום בו נקברת רוח,
בקול דממה דקה.

לא מבט של חן
נושא אני אלייך,
גם לא מבט של געגוע,
כי תמו כאן ימי התום,
וחושך שוב שורר על פני תהום.

את עטי הנחתי למרשותייך,
יבשה הדיו וחריצים נקוו על דף.
היי שלום לך שותפה לדרך,
בגרון יבש ובקול השתיקה.


18.12.2015

יש לנו ארץ נעדרת




יש לנו ארץ נעדרת חלב ודבש
כי את הדבש גנב פקיד מושחת
ואת החלב שתה כב׳ השר שפרש
אז למה לבכות על חלב שנשפך
או על כך שהאכילו אותנו ״קש״
שהרי יש לנו ארץ נהדרת- ואיש כאן
לא חושב אחרת.




יש לנו ארץ נעדרת במחירים
שווים לכל נפש ונמוכים,
כי את הכסף שילמנו ליצרן ישראלי
או ליבואן שהזמין בדיוטי פרי,
וכדי שפקיד המס יהיה מרוצה
הוסיפו לנו איזה ״מס עקיף״ כדי שהמחיר הסופי יהיה יפה.
ואפילו העבריין נראה כאן מרוצה
כי הוא קיבל החזר של מס בסכום יפה,
וזה פשוט בגלל שפקיד המס נרדם
בדיוק בזמן בדיקת חשבון פיקטיבי מתחת לשולחן.
כמו שאומרים פה כבר כולם
זה ״בכאילו״ ממש מושלם.
כי יש לנו ארץ נהדרת- ואיש כאן
לא חושב אחרת.

יש לנו ארץ נעדרת בדירות למגורים
כאלו שאחרי תשלום משכנתה
נשאר גם כסף לחוגים.
כי הקבלן לך אומר ״לי זה עולה יותר
ואם לא תיקח עכשיו ודי
למכור מחר לי לא כדאי״
וכך כולם קונים קונים 
עם חיוך של ״כאילו״ על הפנים
כי יש לנו ארץ נהדרת- ואיש פה
לא חושב אחרת.

יש לנו ארץ נעדרת
בנימוסים טובים ודרך ארץ
כי אם במקרה מחוץ לבית הנחת את הסמרטפון
על כסא או על שולחן-פשוט לרגע,
והסתכלת לשנייה הצידה- אז גילית
שהיה כאן סמרטפון שאמר לך יפה שלום.
אך אל דאגה כי מדובר בגנב עם נימוסים ממש טובים
שדאג שלשלם תוכל- את כל יתרת התשלומים,
כי יש לנו ארץ נהדרת- ואיש כאן לא
חושב אחרת.




"עלובי החיים"



על ראש המצדה אל מול שמיים פתוחים,
צפו נבחרי העם וכל איש רם ונישא
בהפקה מרשימה של "עלובי החיים"
בביצוע התיאטרון הלאומי של מדינה חולה.

בקול ענוג ככינור שר גיבור המחזה,
והקהל מחא דמעה כי איך ניתן לעמוד
אל מול סבלו של אדם שחייו הוקדשו לאחרים,
אך נדרש לשתות מכוס התרעלה
אשר הוגש לפיו על ידי פקידים אחראים.

וראש העיר המכובד בקול חנוק כשמועקה בגרונו,
הרעיף שפע ברכות לצוות ההפקה ולתורמי הקהילה
שלא החסירו מאומה מיצירת תרבות מפוארת,
ששימשה אות ומופת לחברה נאורה.

למחרת היום שבו הנבחרים ונשיאי העדה לעמל יומם
ולאינטרסים הצרים של מלחמות אישיות,מאבקי כוח וקרבות יוקרה,
ורק ציבור שולחיהם שהתבוסס בדמו בקרב הישרדות וללא חמלה,
נותר מאחורי הפרגוד,עזוב לאנחות בחושך ובעלטה,

      .אשר שררו בחצר האחורית של אומה נאורה




כוכבים מלוא חופניים


שכב בני לישון
זה אבא נושא אותך על כפיים,
שמיכת כוכבים עם ירח
עטו השמיים,
מנצנצים, מפלרטטים
מברכים ללא מילים,
בברכת לילה טוב
את כל הילדים.

 שכב בני לישון
זה אבא על המשמר,
לעולם לא מרים ידיים
רוקם לך חלום נפלא
עם אור בעיניים.
ורק אורות הבתים
ללא קול שולחים
ברכת לילה טוב
לכל הילדים.

שכב בני לישון
זה אבא טווה לך
 סיפור משמיים.
מרחיק מעליך אויב או שניים
ורק אור הכוכבים
שולח ללא מילים
נשיקת לילה טוב
לכל הילדים.

שכב בני לישון
זה אבא אותך מחבק
ונשבע מול שמיים
כי כל עוד נשמה באפו
הוא יקטוף לך כוכבים
מלוא חופניים.
.








16.12.2015

הטיפשות- מכת מדינה - מתוך הספר "קול המהפכה"- קובץ שירי מחאה



בפינה נידחת על פני הגלובוס
בחלקה שכוחת אל מופרת הבטחה
נשכח עם- ערב רב ילד וילדה איש ואישה
אשר מידי יום נושאים פניהם השמיימה
בחיפוש אחר קשת בענן וקיום הבטחה.

והיושב ממעל-נשיא וראש לעדה
מקיף עצמו בדורשי שלומו ומלחכי הפנכה
אשר מחרים מחזיקים אחריו בכמיהה
ויונקים בשקיקה כל דבר הבל, רעות רוח וטיפשות לשמה.

ואין עוצר ואין מבקר ואין גם ילד אחד בסביבה
אשר יקום ויאמר "המלך הוא עירום" כי זו ממש בושה.
ובעת הזו כמו בעת ההיא, בימים בהם אין מלך בישראל
כל פקיד ציבור וכל איש משטרה עושה דין לעצמו בחסות החוק ובהעדר אכיפה.

ומידי בוקר ומידי ערב, יום אחר יום, שנה אחר שנה.
עם הולך כצאן לטבח בלי לומר מילה.
ואם תשאלו בגת ואם תגידו בחוצות אשקלון
על מה נפל עם ואיך אבדה כל תקווה?
תשובה לא תקבלו כי הטיפשות זה מכבר הפכה מחלה
אשר אין לה רופא ואין לה תרופה כיאה למחלה סופנית בלב האומה
.





2.12.2015

האם הצעירים השוקלים ירידה לברלין צודקים? האם אזרחי ישראל יכולים לצפות בעתיד לשיפור מצבם הכלכלי או שהשחיתות תמשיך ותדרדר את המדינה?



בשבוע האחרון עלתה על סדר היום הציבורי תופעת הירידה מהארץ של צעירים ישראלים אשר שמו פעמיהם לברלין ני יורק ולמקומות אחרים בעולם.

מבלי להתייחס כאן כרגע לשאלה אם המהלך היה מוצדק או לא, אין כל ספק שנשאלת השאלה,ובמיוחד בימים אלו, האם השחיתות הגואה בארצנו תמשיך ותשתלט על כל מוסד
וגוף ציבורי במחוזותינו או שמא סופה לדעוך ולהעלם?

דומה כי התשובה לשאלה זו טמונה בהבנת הסיבה להתפרצות גלי השחיתות אשר שוטפים מידי יום את מדינתנו והבנת הקוד המוסרי והחברתי החדש שאימצה החברה הישראלית.

אין אנו צריכים כאן להסביר ולהוכיח כי השחיתות התפשטה והשתלטה על כל אורחות חיינו
והיא שולטת,במשרדי ממשלה ,בממשלה עצמה ,בפרקליטות,בבתי המשפט,בחברות ציבוריות, בבנקים ולמעשה בכל אורחות חיינו. לפני עשר שנים המושחתים (המשחדים והמשוחדים) היו יחסית מעטים והצלחתם הייתה גדולה כי הם גם זכו בכל הקופה וגם נהנו משקט תעשייתי ומדיסקרטיות שכל כך חשובה לתחום זה.

השחיתות שולטת בכיפה
אלא שכיום,עקב שכיחותה של התופעה הפכו משרתי הציבור האמונים על שמירת האינטרסים של הציבור לחלק בלתי נפרד מהתרבות הארגונית המושחתת אשר יצרה
בעיה למושחתים עצמם ביחסים שבינם לבין עצמם. כיום, כאשר מדינתנו מוצפת במושחתים, האינטרסים המנוגדים שבין המושחתים לבין עצמם חדרו אל הפקידות הבכירה והמושחתת,לפוליטיקאים בכירים מושחתים,לבעלי הון מושחתים ולמי לא.

מה עושים אנשים מושחתים אשר נפגעו מחבריהם המושחתים? הרי הם במו ידם יצרו את החברה המושחתת שעכשיו הם הקורבנות לטעמם? אם יפנו למשטרה לקבלת עזרה הרי שגם יסגירו את עצמם שכן לכל אחד מהם קופת שרצים לא קטנה, ומעבר לכך כולנו יודעים מהו הקוד המוסרי של משטרת ישראל ובהרבה מקרים יעדיפו המושחתים לפנות למכבי אש ולא למשטרה.

תרבות חיסול החשבונות של המושחתים
מה אם כן יעשו המושחתים אשר נפגעו ממושחתים אחרים ? שכן צריך לזכור שהישראלי המושחת המצוי "מוכן להוציא לעצמו עין אחת ובלבד שיוציא ליריבו את שתי העניים"(ציטוט מהשטח)? מכיוון שהמושחתים הנפגעים אינם יכולים לפנות בבקשת עזרה לרשויות האכיפה והמשפט שכן הם בבחינת "טובלים ושרץ בידם" הרי כל מה שנותר להם לעשות כדי לתבוע עלבונם מהמושחת המנצח הוא לדאוג "להלשין  עליו" או "להדליף" עליו ועדיף בסתר. וכך אנו נוכחים שמנגנון השחיתות, למרות שעסוק בניצול משאבי המדינה וניכוסם לעצמו, בה בעת כמו כל שיטות שלטון אחרות לאורך ההיסטוריה האנושית הוא מייצר מנגנון עצמי לחיסול חבריו. זו הסבה לחשיפת מעשי השחיתות בארצנו באופן יומיומי וכלל אין לצפות לדעיכת גלי השחיתות.

האם נקיי כפיים יכולים לעמוד מול המושחתים?
האם, הפוליטיקאים הנקיים, עובדי הציבור המסורים, מסוגלים לגבור על המושחתים? לצערנו התשובה שלילית. כוחם ושליטתם של המושחתים הוא בכל משרד ממשלתי, בכל מוסד ציבורי, בכל בנק, בכל חברה ציבורית, וסיכוייו של אדם נקי כפיים לגבור עליהם הוא קטן ביותר. זו הסבה שמשה כחלון הבין כאשר הגיע צעד אחד לפני הצמרת שעליו לפרוש. זו הסבה שגדעון סער כשהגיע לצמרת מפלגתו הבין שסיים את דרכו בשלב זה בתוך המפלגה. זו גם הסבה שניצב פריינטי הבין שעדיף לו לא להתחרות על תפקיד המפכ"ל כי לא מדובר בתרבות ארגונית של מוסד ציבורי וחוקי אלא במוסד עם תרבות ארגונית של המאפייה ובמקרה כזה שומר נפשו ירחק.

גם שר האוצר יובל שטייניץ כאשר ביקש לבצע מהלכים כלכליים לטובת עם ישראל סיפר בכנותו כי חשש שיחסלו אותו (ראה לינק)
וכך גם היועץ המשפטי לשעבר לממשלה אשר התבטא באופן חריף ביותר על השחיתות הפושה ברשות המיסים בקובעו כי "רשות המיסים התנהלה כמו מאפיה"(מצורף לינק)

מודר עת ארוכה ממועמדות לבית המשפט העליון.
ואף בסבב המנויים האחרונים נעשה נסיון בחודש אוגוסט לזנב בו בטענה של כספים כביכול שנטל מהמדינה (מצורף הלינק)

אלא שלשמחת כולנו ולנוכח השחיתות שפשטה במדינתנו כאש בשדה קוצים אושר לבסוף מינויו של מני מזוז לבית המשפט העליון.

התוצאה:עם ישראל מובל כצאן לטבח על ידי מנהיגיו
וכך עם ישראל, מובל בארצו כצאן לטבח, בידיהם של מנהיגיו המושחתים,מבלי יכולת לשנות את רוע הגזירה, כאשר הוא משלם על כך במחירי מוצרי צריכה מופקעים והגבוהים בעולם, במחירי דיור בועתיים והגבוהים בעולם, כאשר רמת החיים של מחצית מהאוכלוסייה לא מאפשרת קבלת חינוך,דיור, בריאות ומזון הולמים.

כאשר צעירנו החליטו שהם יורדים לברלין או לני-יורק או לכל מחוז אחר הם הצהירו למעשה כי אבדו את התקווה  לחולל שינוי. כל אותם פוליטיקאים מכובדים הנוזפים בצעירים חרוצים אלו, בעלי יושרה, כבוד ודרך ארץ (שתרבות השחיתות זרה להם) מתבקשים, גם אם באיחור של שבע שנים לחולל את השינוי בעצמם ולא להזמין את הצעירים להישאר בארץ על מנת להמשיך ולרכב על גבם בדרכם לצמרת.