מכתב לילדתי בפולין

 מצרף כאן מכתב שנשלח מבעוד מועד, לילדתי יהלי הנמצאת בימים אלו

במסע, עם חבריה ללימודים, במחנות המוות בפולין.

יהלי ילדתי האהובה והיקרה לי מכל,

את נמצאת כעת בערבו של יום, בעיר זרה, הרחק מהבית ואחרי סיור קשה ומרגש

 עד דמעות במחנות המוות אשר בהם חיו, עונו, סבלו ונטבחו בני אדם כמונו,

מבני עמנו.

מפגש עם מראות קשים כאלו יוצר אצלך ואצל כל אדם נורמאלי געגוע לבית, לחום,

להורים שאוהבים אותך ולאחיך-אורן שתמיד דואג לך.

אך חשבי ילושקה, שגם האנשים האלו, שחיו כאן בפולין, לפני 75 שנה (וזה נראה

זמן רב אבל בראייה היסטורית זה מעט), בשבילם פולין הייתה הבית, וכאשר הם סבלו,

ורעבו ועונו בגטאות ובמחנות ההשמדה, הם התגעגעו בדיוק כמוך לבית, לחום,

לבני המשפחה האהובים ובעצם למעט אהבה.

אין ספק ילדתי האהובה שרשמי המחנות הללו קשים להכלה ולהפנמה. היכן שבני

אדם כמונו לא יכלו לממש את זכותם לבית חם, לבני משפחה אהובים ולחיים.

אני יודע יהלי שקשה לך להבין כיצד זה בני המין האנושי,בני אדם כמונו מסוגלים

להיות כל כך עוינים ואויבים זה לזה עד שמוכנים הם לקפח את חייהם של זולתם.

אז נכון, כאשר אנו נוכחים במעשי עוולה כאלו של בני אדם אנו נוטים בקלות להטיל את האשמה והאחריות על האחר, על הרע, על הפושע והאויב. אבל יהלי, יש מקום

לשאלה האם גם אנו, החברה הנאורה, עשינו את כל שניתן כדי למנוע התפתחותן והתעצמותן של תורות מוות והשמדה בקרב עמים, קבוצות ואנשים?

אם העולם שותק היום כאשר בסוריה הורגים המונים על לא עוול בכפם, מדוע שהעולם יתעורר כאשר בגרמניה או בפולין הורגים המונים? ולכן ילושקה שלי, זכרי תמיד

את משאלתך משכבר הימים להיות שגרירה של שלום, אהבה ואחווה בכל מקום

שתהי בו, בלי הבדל של גזע, מין, לאום, דת או צבע. רק עם אחריות לכל אדם

באשר הוא אדם, ורק עם אהבה לכל בני המין האנושי- אשר כולם נבראו בצלם

אלוהים, נוכל למנוע מצבים כאלו.

ואני יודע כמה שוחרת שלום את. לא שכחתי כיצד כשהיית בגיל חמש בעת שאני

ואורני אחיך שהיה אז בן שמונה התווכחנו לא פעם עם הרבה להט וכאב על רקע

 הגירושים שלי ושל אמא ואת תמיד התאמצת לגשר בינינו ולהשכין שלום ואהבה.

אין תכונה יפה יותר באדם מאשר היותו "משכין שלום" ומשרה אהבה וחיבה,וערבות

הדדית על סביבתו. ואת ילושקה ניחנת בכל התכונות הללו ואני גאה בך על כך

ואוהב אותך עד עמקי נשמתי, לא בגלל מי שאת אלא בגלל מה שאת.

והרי את נמצאת כאן, יהלי, בביקור היסטורי שמטרתו לזכור וללמוד ולא לשכוח

כדי ששנית "מצדה לא תיפול". אבל לא רק בזמן אסון או מלחמה אנו מצווים לעמוד

על המשמר, להפיק לקחים ולהתנהג בצורה אוהבת ומתחשבת, רגישה ומבינה

אלא בכל עת, בכל זמן ובכל מקום.

ואם אנו רוצים ללמוד את את הלקח מאדם שחי כאן בגטאות ושרד אותם בגבורה,

ויצא בסופו של יום למזלו בחיים, כי אז נראה לי כי כדאי ללמוד מאדם בשם ויקטור

פרנקל את השיעור ואת דרך ההתמודדות עם מצבי הרוע הקיצוניים הללו.

ויקטור פרנקל היה יהודי, פסיכולוג במקצועו אשר כמו יתר בני עמנו בגרמניה, נלקח

למחנות הכפייה אך שרד אותם עד תום המלחמה. ויקטור פרנקל כתב ספר המתאר

את הקושי והסבל שעבר במחנות. ספרו נקרא "אדם מחפש משמעות".

מתוך הספר מצאתי לנחוץ יהלי, לחשוף בפנייך שלושה קטעים אשר הרשימו אותי

והייתי מסכם אותם כשלוש מתנות אשר ניתנות לנו בני האדם ולא משנה באילו

מצבי דחק ,לחץ והישרדות נימצא.

שלוש המתנות האלו הן הזכות לבחור, הזכות לאהוב והזכות לקוות לעתיד טוב

יותר. אני מצרף לקריאתך את שלוש הציטטות המודפסות מספרו של ויקטור פרנקל.

בציטטה הראשונה מתאר פרנקל כיצד, אפילו במחנות המוות, בתנאים הקשים

ביותר, היו אנשים- בני אדם אשר מימשו את זכות הבחירה להיות אדם טוב, להיות

אדם רגיש ומבין. הם, האנשים האלו, היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד את רוחם

 של אחרים. את הזכות לבחור את דרכנו איש לא יוכל לקחת מאיתנו.

בציטטה השנייה מתאר פרנקל כיצד במצבים הקשים ביותר של כאב, סבל וייסורים

הדבר "שהחזיק" אותו והיה "למקור" כוחו לעמוד בסבל ובקושי היה האהבה ליקיריו.

ואת הזכות הזו לאהוב איש לא יוכל לקחת מאיתנו.

הציטטה השלישית מתארת תכונה שהיא "סגולה" מיוחדת המאפיינת את המין האנושי

אשר מאפשרת לו לשרוד את המצבים הקשים ביותר והיא היכולת לקוות לעתיד טוב יותר.

לעולם, איש לא יוכל לקחת מאיתנו את אפשרות לאמץ תכונה זו, והיא אחת ממקורות כוחנו.

ואני יודע יהלי שאת עברת בשנה האחרונה – תקופה לגמרי לא קלה. בשנה זו מאבקו

של אביך- מאבקי שלי בפקידי ציבור מושחתים נגע לליבך והותיר בו כאב ופגיעה.

ואף נאלצת בעתיו להפסיק את מגורייך אצלי בתקופה שקלגסי הפשע פעלו בדרכים

אפלות לפגוע ביכולותיי הכלכליות כדי לבסס את שלטון הפשע, ואולם בסופו של יום,

יכולתי והתמודדתי איתו אבל עם לא מעט סבל וכאב. וכך את שהיית תלמידה מצטיינת

והבטחת הכיתה במגמת תיאטרון החלטת לעזוב את בית הספר לאומניות ברמת

השרון, לוותר על אהבתך למשחק כדי לחזור ולקבל את החום והאהבה מחברייך,

חברי ילדותך הקרובים אלייך ברעננה.

את מימשת את זכות הבחירה גם כאשר בצידה היה וויתור על אהבתך החדשה

לתחום המשחק, לטובת הצורך באהבה והחום הבסיסיים של חברי ילדותך.

על בחירה זו יהלי את ראויה להערכה והערצה כי בחירה שיש בה משום ויתור

היא הנאצלת ביותר. ועל כל אלה ילדתי שלי, אני אוהב אותך וגאה בך ומעריץ

אותך. ועם בני נוער כמוך אני יכול להסתכל לעתיד בתקווה ובאמונה שעתיד

טוב יותר מצפה לנו ולכל המין האנושי.

                                                                           באהבה

                                                                           אבא

חלון הזדמנויות נפתח למדינת ישראל- לזמן קצר- לצורך חיסולו הפוליטי של החמאס.

לאחרונה אנו שומעים פוליטיקאים ואנשי צבא המתבטאים בהתלהמות כלפי החמאס תוך הבטחה שצה"ל,אם יידרש לכך, ידע להשלים את העבודה.

עם כל הכבוד למנהיגים ישראלים כאלו ואחרים אשר מפריחים אזהרות לחמאס, אנו סבורים כי הצהרותיהם עושות בדיוק את הפעולה ההפוכה שכן לכל היותר הצהרות אלו מהוות ניסיון להפיח רוח מחדש בארגון אשר מבחינה פוליטית שווק חיים.

מדינת ישראל, לשמחתנו, למדה את הלקח של סברה ושתילה משהשכילה להבין כי הניצחון במערכה אינו נמדד בכמות ההרוגים של המחנה היריב או בחיסולו הפיזי אלא בחיסולו הפוליטי. לא זו אף זו, אילו היה צה"ל מחסל את החמס פיזית עד להנפת "דגל לבן" (משאלתם של פוליטיקאים מסוימים)  היה הדבר ללא ספק משמר את כוחו הפוליטי של הארגון באזורנו או שמוליד ארגון חדש וקיצוני יותר ממנו (בעניין זה ראוי לזכור את אפקט של חוזה וורסאי המשפיל בסיום מלחמת העולם השנייה והסרת דרגותיהם של הקצינים הגרמנים על ידי צבאות בנות הברית כגורם משמעותי שניקז את הזעם של הגרמנים לשנאת הזרים וסלל את הדרך לעליית הנאציזם).

מבצע "צוק איתן" כידוע התרחש לאחר תקופת נתק ממושכת של הגורמים הפונדמנטליסטים ובראשם אירן מהחמאס ובהמשך לסירוב אירן להזרים כסף למשכורות לאנשי החמאס. מבצע צוק איתן עצמו, יש להודות, הפיח רוח בחמס אשר בתחילת המבצע היה שבר כלי פוליטי אך ככל שהוכה יותר התחזק פוליטית והחל להתחבב מחדש על הגורמים הקיצוניים ברחבי העולם האורבים כל העת למעידתה של מדינת ישראל. משנאלצה מדינת ישראל לצאת למבצע ,עצירתו של המהלך הצבאי לפני חיסול החמאס הייתה הדרך המיטבית לחיסול כוחו הפוליטי של ארגון זה.

כיום,חרף תהלוכות הניצחון שראינו בעזה ברור לכל כי מדובר בתהלוכות מבוימות שכן לא יתכן שכאשר שבוע ושבועיים לפני כן נערכו הוצאות להורג המוניות ברחובות עזה, אווירת החשדנות ההדדית של האוכלוסייה ושל מנהיגי החמאס התחלפה לפתע בהערצה "ללוחמים אהובי העם". בשעה שמצריים, סעודיה והרשות הפלשתינאית הקימו קואליציה בלתי מתפשרת לפירוקו של החמאס מנשקו,ובעת שהאוכלוסייה (חרף התהלוכות) מלאת זעם כלפי מנהיגי החמאס- אשר איבד עקב כך את הלגיטימיות שלו- כוחו הפוליטי של החמאס למעשה חוסל. במצב זה אפילו אירן לא רואה בארגון החמאס כיום כוח פוליטי אשר

שווה להשקיע בו כסף.

במצב זה, הצהרות מתלהמות כנגד החמאס, והפרחת משאלות לחלל האוויר של ח"כ ישראלים ואנשי צבא במילואים הינה ניסיון להפיח נשמה בפגר מת. בפוליטיקה כולנו יודעים שלא נותר וואקום ולכן אם לא נדאג היום לשתף פעולה עם הקואליציה באזורנו למהלך מדיני של תפישת הוואקום הפוליטי ברצועה על ידי הגורמים השפויים ברשות הפלסטינאית אנו עלולים להפסיד את רכבת. במצב כזה, ועם עוד כמה הצהרות מתלהמות של מנהיגים ישראלים לא ירחק היום שהרומן האירני-חמאסי ימלא מצברים ויחדש ימיו כקדם.

אנו סבורים, כי למדינת ישראל יש עתה חלון הזדמנויות קצר וקואליציה גיאופוליטית אוהדת שמעולם לא הייתה לה כדי לאפשר למדינתנו- רווית המלחמות- לעלות על רכבת השלום שבין אם נרצה ובין אם לאו יש להכיר בעובדה שתחנתה הראשונה תהיה בעזה.

l

http://davidleviadv.blogspot.co.il/2014/08/blog-post_16.html

מדינת ישראל פועלת לשמר את כוחו הפוליטי של החמס בעזה וטוב שכך.

מהי הסיבה שצה"ל, אחד הצבאות החזקים בעולם ואשר מצויד במטוסי הקרב המתקדמים בעולם, בסטי"לים, במשחתות, באלפי טנקים ובמודיעין מעולה לא מחסל חבורה של כמה אלפי טרוריסטים החמושים באופן הדל והפרימיטיבי ביותר - נשק אישי ונשק תלול מסלול בלבד?

לא צריך להיות פרשן צבאי דגול כדי להבין שצה"ל יכול בקלות ובמהירות רבה להשיג הכרעה ומה שמונע אותו מלעשות כן הוא היום שאחרי. כידוע הכלל הבסיסי של מדע המדינה קובע שלעולם לא נותר באזור כלשהו וואקום פוליטי ואת מקומו של החמס עלולים לתפוס אל קאעידה ודעאש.(מצורף לינק)

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%90%D7%A2%D7%A9

נוכח השתלטותו של ארגון דאעש על חלקים מעיראק וסוריה, וכוונותיו המוצהרות ליצור את האימפריה האיסלמית במזרח התיכון, הוא הפך לחלום הבלהות של ממלכת ירדן, ועקב כך גם לחלום הבלהות של ארה"ב ומדינת ישראל (מצורפים שני לינקים בנושא).

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1065368

http://ynet.co.il.d4p.net/articles/0,7340,L-4535395,00.html

בנסיבות אלו, בין שתי הברירות, ועל אף שזו נבלה וזו טרפה, בחר הקבינט הישראלי בשימור כוחו הפוליטי של החמס ובצדק. עדיף לנו "להסתדר" עם חבורה שמעוניינת בהבטחת המשכורות של אנשיה, אגב שמירת כוחם והרחקת כל גורם פוליטי מתחרה אחר כדאעש ואלקאעידה, אשר מסוכנים לנו פי כמה וכמה.

אם קיימת זהות אינטרסים ביננו לבין החמס איך זה שפרצה המלחמה הזו?

לא סוד הוא שהחמס ניתמך על ידי האירנים ואולם נוכח מדיניותו "המבליגה" של החמס כלפי ישראל בשנתיים האחרונות, ויסלחו ישובי עוטף עזה על הגדרה זו, אבל בעיני האירנים החמס לא סיפק את ה"סחורה". עקב ההתקררות של הציר אירן –חמס ממילא דולדלה העברת הכספים לארגון. לפני כחודשיים נעשה ניסיון לשיפור מערכת היחסים (מצורף לינק).

http://civiluprising.co.il/?p=377

כידוע חמס פנים, אשר עיניו כלו בראותו את חיי בני עמו הפלשתינאי בגדה חיים ברווחה כלכלית – "שוויץ של המזרח התיכון" (כן, כן רמת חיים שעולה על רמת החיים של העשירון התחתון במדינת ישראל וזאת בשעה שעלות המחייה בשטחי הגדה היא 20% מזו שבארץ).

ולכן היה חמס מוכן ללכת לקנוסה ולחבור לרשות הפלשתינאית על מנת להבטיח את משכורות אנשיו, ו"על הדרך" גם לסייע בשיפור רמת החיים ברצועה.

כמובן שהתקרבות בין החמס לרשות דלדלה לחלוטין את צינור התמיכה הכספית האיראנית, ואולם מאידך, חוסר יכולת לשלוט בשטח (חטיפת הנערים בגוש עציון) גם מנעו מהחמס להיות שותף אמין לאבו מאזן ולמצרים אשר חיכו לרגע החולשה הפוליטי הזה של החמס כדי לנסות ולקבור אותו בעודו בחייו.

המזרח התיכון כולו "גשר צר מאוד"

לסיכום, כדאי לעיין בחוות דעת שהוציא לפני כחודש "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה" אשר עוקב אחר פעילות של ארגונים לא ממשלתיים וניזון מפרסומים של "מרכז המידע למודיעין וטירור", "RIEAS – מכון ללימודי אירופה וארה"ב" ו- "The institute for Center Terrorism". המרכז בוחן בדאגה את ההתפתחויות באזורנו ובין השורות מביע דאגה מאפשרות של היווצרות קואליציה של גורמים פונדמנטליסטים בהשתתפות דאעש ,אירן וסוריה, שאף אחד מהם לא ניתן להגדירו כחובב ציון, ואשר מזכירים לנו עד כמה האזור שלנו רחוק מיציבות פוליטית. כמאמרו של רבי נחמן מברסלב "כל החיים- הם גשר צר מאוד" ואנו נוסיף במיוחד "החיים הפוליטיים" שבאזורנו (מצורף הלינק).

  http://civiluprising.co.il/?p=377

"יש לי חלום"-מרתין לותר קינג

"יש לי חלום שיום אחד אומה זו תתעורר ותגשים את חזונה האמיתי הרואה כמובן מאליו את האמת הבלתי ניתנת לערעור שכל בני האדם נבראו שווים. יש לי חלום..." מרתין לותר קינג 28/08/1963. (תרגום שלי ד. ל.)

I have a dream that one day this nation will rise up and live out the true meaning of its creed: "We hold these truths to be self-evident: that all men are created equal." I have a dream

                                                            

לידידי רפי רותם, מעריץ אותך על נחישותך, מאבקך ועמידתך הגאה על עקרונותיך במשך 12 שנה.
 מקדיש לך כאן את דבריו של הסופר גבריאל גרסיה מארקס אשר הלך לעולמו בשבוע שעבר. אתה תיבדל לחיים ארוכים, תישאר אצלי צעיר לנצח.