קול השתיקה

לא שיר הלל כתבתי לך ארצי

ולא הגדשתי נפלאותייך,

כי אסמייך מלאו באין

ויקבייך בדם.

לא שיר גבורה כותב אני לפועלייך

גם לא שיר תפילה,

ביום בו נקברת רוח,

בקול דממה דקה.

לא מבט של חן

נושא אני אלייך,

גם לא מבט של געגוע,

כי תמו כאן ימי התום,

וחושך שוב שורר על פני תהום.

את עטי הנחתי למרשותייך,

יבשה הדיו וחריצים נקוו על דף.

היי שלום לך שותפה לדרך,

בגרון יבש ובקול השתיקה.