הקדמה

חברים יקרים, אמר פעם הפילוסוף והסופר הצרפתי וולטר, אשר חי במאה השמונה עשרה "אני לא מסכים עם שום מילה שלך, אבל עד נשמתי האחרונה אלחם על זכותך לומר את דבריך". בצידה של הזכות ל"חופש הביטוי", אותה הביע וולטר במשפט, מסתתרת מאחורי הפרגוד זכות נוספת שאותה תבע - והיא זכותו ל"שינוי דעה." איני יודע כיצד התעצבה אצלכם תפיסת העולם. איני יודע אם האמת שאתם דוגלים בה ומאמינים בה היא זו בדיוק שתמכתם בה לפני שנים ארוכות. אני יודע שאצלי ואצל רבים אחרים תפיסת העולם עברה תהליך ושינוי מבורכים עם השנים. האמת שלי, הערכים שלי גם הם התבגרו, התחדדו והתעצבו עם הזמן. אז אם אתם פתוחים ללמוד ולבחון דעות אחרות? ואם אתם מוכנים ללמד ולהביע דעתכם על נושאים שונים ועל כל דבר שבעולם? אתם מוזמנים להיות אורחיי בבלוג זה, לקרוא ולהגיב ללמוד וללמד (הזינו את כתובת המייל שלכם לקבלת עדכונים). כל אשר אני יודע, למדתי מכם ועד נשימתי האחרונה אלחם על זכותכם ללמד אותי וללמוד ממני...

5.1.2015

קול השתיקה



לא שיר הלל כתבתי לך ארצי
ולא הגדשתי נפלאותייך,
כי אסמייך מלאו באין
ויקבייך בדם.

לא שיר גבורה כותב אני לפועלייך
גם לא שיר תפילה,
ביום בו נקברת רוח,
בקול דממה דקה.

לא מבט של חן
נושא אני אלייך,
גם לא מבט של געגוע,
כי תמו כאן ימי התום,
וחושך שוב שורר על פני תהום.

את עטי הנחתי למרשותייך,
יבשה הדיו וחריצים נקוו על דף.
היי שלום לך שותפה לדרך,
בגרון יבש ובקול השתיקה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה