על שפת השלולית- שיר (קצת רוח)

חברים יקרים,
לרגל חג החנוכה קצת אתנחתה מהפוסטים האנליטים בנושאים ברומו של עולם. לכן מצרף לכם
וכמובן רק למי שנהנה לקרוא שירה, שיר חדש שלי שיצא ממש מהמכבש. 
מכיוון שאיני יכול להתנתק לגמרי ממעשי השחיתות הפולשים לחיינו בכל מקום ובכל שעה,
 ומשתלטים על כל חלקה טובה הרי שגם בשיר איני יכול להימלט לגמרי מהשפעתה של השחיתות
אשר הפכה את ארצנו מארץ זבת חלב ודבש לארץ אוכלת יושביה. 
אבל בואו ונקווה שימיהם של המושחתים מוגבלים, על אף שמדובר בתהליך ניקיון של שנים עד 
שהשחיתות תודבר, שכן למצער היא הפכה כאן לקוד ההתנהלות של הארץ הזו הן ביחס שבין
הפרט לרשויות והן ביחס שבין אדם לחברו.

על שפת השלולית

שלחתי לך

נרקיס,

מעולם שוקע

וחסר תקנה

של בוץ ומים

וקור של התחלה.

שלחת אלי מבט

מרפרף על פני תהום,

מנתרת בקפיצה

אל קנה סוף מכופף

שנמצא בסביבה.

הצצתי אלייך,

עיניי מתרוצצות,

עם חיוך ומבט

של מלך הביצה.

אחרי קרקור ארוך

ומבט אל ראי האגם,

קפצת לאחור,

מצמידה לחייך אל לחיי

ללא תזוזה.

פוקחת עיניים

ונסיך לצידה.