"מכרים רחוקים"- סיפור קצר שקרה לי לפני יום כיפור {ואיך שערי שמיים נפתחים}

מי שלא מפחד מרופא שיניים שיקום. איני יודע כמה מכם היו קמים למשמע שאלה זו וכמה היו נשארים לשבת ואולם דבר אחד אני יודע בוודאות- מבין אלו שהיו קמים אני לבטח הייתי הראשון שקופץ.זו הסיבה שלקח לי לא מעט שנים למצוא את רופא השיניים המתאים. זה שמבין לרחשי לבי ההולמים בי בקצב פראי כל אימת שהמכשירים המזמזמים והמחטים המאיימות קרבים אל עבר פי הפתוח. לבסוף מצאתי רופא שיניים כלבבי.בחור בשנות החמישים לחייו,גרוש,אמריקאי במקור שעלה לפני כשלושים שנה ארצה מארה״ב כאשר כל משפחתו נותרה שם. בחור ששרידי המבטא האמריקאי עוד ניכרים בקולו. איש נעים הליכות וחייכן כפייתי. רופא מהסוג שמקדים תרופה למכה ומשכך כאבים לזריקה.זה שמדבר אליי בזמן הטיפול כשדרן ממגרש הספורט ומתאר בפניי את תהליך הטיפול בפרוטרוט עד שהופך את תהליך הטיפול יותר לרפוי בעיסוק מאשר לעיסוק בריפוי.וכך כאשר גופי נינוח ורפוי ומורדם בחלקו ע״י גז צחוק אני יכול להתמסר בהכנעה לטיפול, לא חלילה באהבה אבל כהכרח בל יגונה. לפני כארבעה חודשים הגעתי לטיפול שיניים שיגרתי אל הרופא שלי וכאשר הגיע תורי הוציא אותי הרופא שלי אל מחוץ למרפאה ,תוך שהוא מניח את ידו על כתפי בחיבוק אבהי וממתיק איתי סוד כאשר הוא מספר לי כי חלה בסרטן.כמובן שהייתי בשוק למשמע הבשורה הקשה וכדי ״לחסל״ אותי כליל עוד הוסיף כי מדובר בסרטן נדיר ביותר במעיים אשר סיכויי ההחלמה שלו עפ״י הסטטיסטיקה הם של 5 אחוזים. נאלמתי דום לא יודע איך להגיב ומה לומר לאדם שמבשר לי על מותו הקרוב. וכדי להשלים את התמונה הקשה והשחורה המשיך רופאי לספר לי שהוא נכנס בראש השנה לניתוח שכאמור סיכויי ההחלמה ממנו הינם אפסיים ולכן הוא כבר ארגן את צוואתו ואף העביר כבר את המרפאה לרופאת שיניים צעירה שתמשיך לטפל בי וביתר הפציינטים. עוד ניסיתי למלמל מספר משפטים שאני רגיל לומר במצבים מסוג זה-״אתה יודע ד״ר שום דבר ברפואה אינו וודאי ודברים יכולים להשתנות ואסור לוותר. אבל רופאי החייכן אמר לי דודינקה אתה יודע שאני רופא ואני האחרון שיתחמק מראיית העובדות לאשורן ומבניית חלומות באספמיה.משנותרתי ללא מילים וללא יכולת שכנוע כל שיכולתי לעשות הוא להבטיח לרופאי שאני אבוא לבקרו בערב ראש השנה לאחר הניתוח.בהיות הרופא גרוש וללא ילדים כאשר משפחתו בחו״ל שמחתי שלפחות בזה אוכל לתרום משהו למצב רוחו של רופאי,הגם שבנסיבות האמורות התרומה הזו דמתה יותר ״לכוסות רוח למת״ מאשר לתרומה אפקטיבית כלשהי. לפני החג כבר הודעתי לאימי,למורת רוחה,שלא אגיע לארוחת החג ובערב החג נהגתי עם רכבי אל בית החולים איכילוב מהורהר ותוהה על דרכי העולם הנסתרות והלא צודקות המניחות לרופא שסעד ונתן מזור לכאבם של רבים כל כך לאבד כל סיכוי לסעד והצלה מפני מחלתו. ביושבי במגרש החניה במכוניתי נטלתי את הספר שרכשתי במתנה עבור רופא השיניים שלי ועל כריכתו הפנימית רשמתי את הברכה כדלקמן: ״לרופא המסור שלי החלמה מהירה.מי שריפא רבים כל כך באהבה גדולה ובנפש חפצה חזקה עליו שהיושב במרומים ישיב לו כגמולו ולא יחסיר ממנו תרופה ומזור למחלתו״. לא בקלות וכמעשה שיגרה בחור רציונלי כמוני נידרש לבקש סעד מהיושב במרומים במיוחד כאשר איני יודע את כתובתו של האחרון ואיני מיומן בתקשורת שוטפת איתו.אבל מה לעשות ישנם מצבים שגם מכרים רחוקים נדרשים להוכיח את עצמם בין אם הדבר מוצא חן בעיניהם ובין אם לאו. וכך לאחר כתיבת הברכה-משאלה,יצאתי מהרכב ושמתי פעמיי אל המחלקה הכירורגית. איך שנכנסתי אל חדרו של הרופא אני רואה אותו מחייך מפה לאוזן.עוד הספקתי להרהר לעצמי בתמיהה האם כך מרגישים אנשים-מאושרים מתמיד-רגע לפני אתם יודעים מה.וכאילו כדי לפתור לי את תעלומת דרכי החיים הנסתרות והמפותלות,סיפר לי רופאי היקר כי במהלך הניתוח התברר לרופאיו כי הוא אינו חולה בסרטן וכי מדובר היה בדלקת בלבד ועל כן הוא שייך לאותם 5 אחוזים הניצולים מהסרטן האלים הזה. התיישבתי המום ליד הרופא מניח את הספר שהבאתי לצידו של הרופא.לאחר שהתעשתתי מהטלטלה המשכנו עוד לשוחח שעה ארוכה תוך שאנחנו לא יכולים להימנע מרעמי צחוק על כל נושא שיחה שבחרנו. רק בצאתי מבית החולים,כאשר אני שם פעמיי אל מסעדה כלשהי אשר תסכים לקבל אל סועדיה פליט של סרבני ארוחת חג כמוני, הרהרתי ביני לביני כי מעולם לא חזיתי כיצד ברכת החלמה מהירה מתגשמת במהירות כה גדולה(שלוש דקות) במיוחד כאשר מדובר במחלה כה קשה עם סיכויי החלמה אפסיים.ועל זה כבר נאמר שגם מכרים רחוקים נדרשים לעתים להוכיח את עצמם ולא להישאר אדישים. https://www.youtube.com/watch?v=6SjkTCG-JI0