חזרתי עכשיו מאימון
כושר של שעה וחצי ולפיכך ברצוני לספר לכם סיפור מתחום זה. כל מתאמן יודע כי הרגע
הכי "מתוק" באימון כושר הוא הרגע של אחרי המקלחת שלאחר אימון כושר מאסיבי. אז ברצוני לנצל את
הרגע הנעים הזה כדי לספר לכם סיפור בנושא זה מהעבר.
לפני מספר שנים, בתקופה
שהייתי מגדיר אותה כתקופה של "כושר שיא" שהייתי בו- כלומר תקופה של אימונים
סדירים ורצופים ותזונה נכונה- שמתי פעמיי למכון הכושר. לאחר סדרה של תרגילים
במכשירים השונים, עברתי כהרגלי, ל"קינוח", לאימון בהליכון.
על ההליכון הייתי
מבצע במשך שלושת רבעי שעה הליכה מהירה כאשר על צג המהירות הייתה מופיעה הסיפרה (7.5).
הפעם, נוכח העובדה שהרגשתי בכושר שיא, החלטתי לבדוק את כישוריו ויכולותיו של
ההליכון ולפיכך התחלתי להעלות את המהירות ולבחון מהי מהירותו המכסימלית, וכמובן תוך שאני עובר לריצה ומגביר את מהירותי.
לא התכוונתי לרוץ
באופן ממושך במהירות המכסימלית, אלא רק להגיע אליה ואז לשוב לנקודת הבסיס, כלומר מהירות
(7.5). ואכן המהירות על הצג החלה לעלות אט אט תוך כדי לחיצה שלי על כפתור המהירות,
ובמקביל אני התחלתי לרוץ במהירות ולהגביר את הקצב.
וכך, מהר מאוד הגעתי
למהירות המכסימלית (15) ואולם אבוי, המכשיר אז, משום מה נתקע, ומד המהירות סירב לרדת,
ולהגיב ללחיצה שלי על הכפתור של הורדת המהירות, מה שגרם לי להמשיך ולרוץ במהירות
מטורפת.
מכיוון שכאמור הייתי בתקופה של "כושר
שיא" אמרתי לעצמי שלא ייתכן שהמכשיר "יביס" אותי שהרי האדם יצר את
המכונה ולא ההפך. ולכן התעקשתי, ל"נצח" את המכשיר ולא לרדת ממנו עד שאצליח
להוריד בו את המהירות. וכך, המשכתי לרוץ, בפראות, כשש שבע דקות ובמהירות מטורפת,
עד שההליכון "נעתר" סוף סוף ללחיצה
שלי על מד המהירות והגיב בירידת המהירות של המכשיר למהירות הרצויה.
עוד באותו יום, חשתי כאבים
עזים בירך הימנית שלי וברור היה כי גרמתי נזק לרגלי הימנית. טיפולי פיזיותרפיה
שנאלצתי לעבור, שלוש פעמים בשבוע, במשך חצי שנה לאחר המקרה, מבלי שיכולתי כלל
להתאמן במכון הכושר, הבהירו לי שעברתי את הגבול.
מאותו מקרה למדתי כי
לעולם אסור לאדם להכניע את עצמו. מותר לו לאדם, לעודד את עצמו, לדרבן ולהתאמץ אבל
לעולם, לעולם לא להכניע את עצמו.
רמז לבאות ? כיוון שתדירות הפוסטים והרכות לצערי ניכרת בהם.
השבמחקמקווה מאוד שלא, הליכון הוא אחד לוחמה בחופש הביטוי זה משהו אחר.
עלה והצלח.