אפשרות ריאלית לממשלת אחדות לאומית – ללא נתניהו

השתלחותו של ראש הממשלה- בנימין נתניהו בסגן הרמטכ"ל-

 יאיר גולן, על שהעז לעשות חשבון נפש לאומי נוקב ביום השואה

מעלה תמיהה על טירוף המערכות הפוליטי בו מצויה מדינת

ישראל בימים אלו ועל האופי של הנהגתה.

אותו ראש ממשלה שלפני מספר חודשים גילה זילות מאין כמוה כלפי

מאורעות השואה כאשר טען שהיטלר לא רצה להשמיד את העם היהודי

והמופתי הוא זה ששכנע אותו לעשות כן, אותו ראש ממשלה מטיף

מוסר לקצין בכיר בעל ערכים ויושרה.

השאלה הנשאלת בעיתוי זה - כאשר מבקר המדינה חושף שראש

 הממשלה הסתיר ביודעין מחברי הקבינט- בניגוד לדין, את ההתרעה

 של השב"כ מיולי 2014 (שנה לפני מבצע צוק איתן) על כוונת החמאס

ליצור  עימות עם מדינת ישראל- הינה האם ראש הממשלה הינו

בעל כשירות ויכולת להוביל תהליך שלום ולשמור על בטחון ישראל?

על רקע גילויים אלו, דומה כי היום היכולת להחליף את נתניהו

בתפקידו הינה פשוטה יותר מאי פעם. שכן במקרה של הצבעת אי

אמון שתיזום קבוצה של חברי הכנסת, ספק גדול אם שר הביטחון

 יתמוך בראש הממשלה, וספק גדול עוד יותר עם חברי ש"ס כולם או

חלקם יתמכו בממשלה, או יעדיפו ראש ממשלה אחר. לנו נראה

כי התשובה לכך הינה ברורה.

במקרה כזה, של הצבעת אי אמון בממשלת נתניהו, בהתאם

לסעיף 29 (2) לחוק יסוד הממשלה, ניתן פרק זמן של 21 יום

לכנסת להרכיב קואליציה חלופית ולהגישה לנשיא לאישור.

חה"כ משה גפני ממפלגת אגודת ישראל כבר הביע דעתו כי

ממשלת מרכז שמאל עדיפה עליו מאשר הקואליציה

בהשתתפות הבית היהודי. http://www.93fm.co.il/radio/242253/

ונראה כי לא יקשה על הליכוד ברשות יעלון לנהל מו"מ עם

יתר המפלגות להקמת ממשלה שפויה.

דומה כי בימים קשים אלו בהם ערכי הדמוקרטיה בישראל נרמסו

עד דק,וערכי השוויון והאחווה האזרחית הגיעו לתחתית שפל

המדרגה, העם הזה זקוק בדחיפות לשינוי פני הנהגתו וכדי לעצור

 את רכבת ההנהגה הנוכחית אשר נוסעת לשום מקום.

מכחישי ההשוואה

מי שדחה את דברי סגן הרמטכ"ל- יאיר גולן בטקס הזיכרון

של יום השואה, לא למד דבר משואת יהודי אירופה, וספק

אם יוכל למנוע "בזכות הכוח הישראלי" שואה נוספת או שואות

קטנות נוספות לעם היהודי.

מי שאינו מבין שהתנועה הנאצית החלה עוד בשנות העשרים

של המאה הקודמת בהשתלחות של נוער קיצוני ועברייני במרתפי

הבירה וברחובות ברלין תוך התרת דמם של היהודים והזרים

בכלל, אינו מבין את תהליך ההתבהמות של החברה הגרמנית

וספק אם יוכל למנוע את תהליך ההתבהמות של החברה הישראלית.

מי שאינו מבין שהנאציזם האמין שיהודי תמיד יישאר יהודי גם אם

ימיר את דתו, לא יוכל להבין את המשמעות הסטריאוטיפית החמורה

 של המשפט "ערבי טוב הוא ערבי מת" וספק אם יוכל לגרום להכשרת

הלבבות במדינתנו, הנדרשת לצורך עשיית שלום אמת עם שכננו.

מי שאינו מבין כי התפיסה הנאצית המעוותת ראתה ביהודים גורם

המנסה להשתלט על העולם, יטה לאמץ בקלות את הפוביות על

"האיסלם המבקש להשתלט על העולם" ועל "הערבים שרוצים לזרוק

אותנו לים", וספק אם יוכל להצליח להוביל את מדינתנו לשלום אמת.

מי שאנו מבין שתורות הגזע ושנאת הזר מתפתחות דווקא באזורי

קונפליקט לא יצליח לעולם להשכין רוגע, פיוס ושלום בין עדות

ולאומים במדינתנו. 

אשרי המדינה שיאיר גולן הינו סגן רמטכ"ל של צבאה, ואוי לה למדינה אם תלך שבי אחרי "נזיפות המוסר הכפול" של בנט ושקד.

ביום השואה בטקס שהתקיים בתל יצחק אמר כידוע סגן הרמטכ"ל את המשפט הבא:

"אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני 70, 80 ו-90 שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו בשנת 2016",.

מיותר לציין כי כל ישראלי צריך להיות גאה במפקד בכיר של צה"ל שדברים אלו הם משנתו הרוחנית. אלא שמסתבר שמנהיגי הבית הלאומי בנט ושקד עלו מייד על רכבת הפופוליזם ומיהרו לגנות את דבריו החשובים הללו של סגן הרמטכ"ל.

אילו שיטת הנזיפות המתבהמות, פעם ברמטכ"ל, פעם בשר הביטחון, ועכשיו בסגן הרמטכ"ל לא הייתה הופכת "לפוטליקלי קורקט" בקרב מנהיגי הימין ספק אם היינו מתייחסים לכך.

רדידות "הנזיפות" מימין, ודווקא בקרב מנהיגי ההתיישבות שביהודה ושומרון בולטת על רקע חוסר ההבנה של מנהיגים אלו את המצב הפוליטי העדין והרגיש בו מצויה מדינת ישראל ערב אפשרות לקיום תהליך שלום ופינוי החלק הארי של ההתנחלויות ביהודה ושומרון על ידי צה"ל.

אנו כאן רק נזכיר לה"ה בנט ושקד את ההתלהמות וההתנפלות על לובשי המדים (בעקר אנשי משטרה ויס"מ) אשר השתתפו בפינוי עמונה בשנת 2006.

וכך התבטאו מפוני עמונה בועדת החקירה הממלכתית שדנה באירועי הפינוי:

"היתה שם ממש שנאה. הרגשת את השנאה הזאת באוויר. (ענת רוט). הגיעו  לובשי המדים, שורות גדולות. היו קצת דחיפות עם נערים. ואז הסתער עלינו סוס עם אלה. חלק נמעכו אל הקיר, חלק נדרסו בפרסות.(יצחק בר טוב). עוברת שם שורה של יס"מניקים. זיהיתי אותם לפי המדים השחורים. רצים לידם שלושה צעירים בני שש-עשרה, שבע-עשרה, ומקנטרים אותם בכל מיני קריאות כמו: "איזה מורשת קרב יש לכם", "תתביישו לכם", "מנוולים". (יצחק בר טוב).

במסדרון עמדו עשרה יס"מניקים, כל אחד עם אלה. הראשון טרק את הראש שלי בקיר. נתנו לי מכה חזקה מאוד בגב ואז זרקו אותי לרצפה, וכל הזמן אני אומר להם: אני יוצא לבד, אני יוצא לבד, לא צריך לעשות לי כלום. (יעקב טסלר)".

https://webcache.googleusercontent.com/search?q=cache:_BTyrJ0a9qIJ:https://knesset.gov.il/protocols/data/rtf/bitachon/2006-03-07.rtf+&cd=4&hl=en&ct=clnk&gl=il

ולא רק בועדת החקירה היו התבטאויות כאלו אלא בכל ביטאון ובכל אתר אינטרנט של המתנחלים אשר זעקו מרה וביקשו תשובה, כך למשל באתר יהדות וקבלה:

 " אנחנו חייבים להפנים לעצמינו שאותו שוטר מרוצץ גולגולות , זה התרבות המערבית שמכה בנו!... אנחנו צריכים לטפל בשורש! אנחנו צריכים להפנים שוב ושוב שרק העלאת המצב הרוחני של העם שלנו יביא מזור לצרות שלנו! זו האמת ויש להבהירה בכל מקום ובכל זמן!".

אלא שאליבא בנט ושקד דמם של יהודים סמוק יותר ודין אחד יש ליהודים ודין אחר יש לפלשתינאים. אבל המוסר של החיילים מה איתו? האם לחיילים גם אמור להיות מוסר כפול?

וכאשר ה"ה בנט ושקד מתנפלים על סגן הרמטכ"ל, אנחנו רק נזכיר להם שכאשר סגן הרמטכ"ל שימש כמפקד אוגדת יו"ש, הוא היה האחראי על פינוי עמונה ואף על פינוי המתנחלים בחברון.

 תת אלוף יאיר גולן קיבל נזיפה אז מהרמטכ"ל דן שומרון כאשר בניגוד להוראת הדרג המדיני ניהל משא ומתן עם מתנחלי חברון על פינוי השוק הסיטונאי בעיר וזאת כדי למנוע שפיכות דמים ולגרום לפינוי בהסכמה. האם סגן הרמטכ"ל ראוי לגינוי על מוסריותן ואנושיותו?

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%90%D7%99%D7%A8_%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%9F

לסיום אין לנו אלא להצטרף לדבריו של סגן הרמטכ"ל בסיום דבריו בטקס הנ"ל ולהיות גאים שאנשים ערכיים מסוגו של יאיר גולן הם מפקדי צה"ל והעומדים בראשו.

"ביום השואה, עת אנו מתייחדים וזוכרים את ששת המיליונים מבני עמנו שנטבחו על אדמת אירופה, חובה עלינו לזכור את ששת המיליונים ועוד חצי מיליון החיים כאן, ולשאול עצמנו מהי תכלית חזרתנו לארצנו, מה נכון לקדש ומה לא, מה נכון להעלות על נס ומה לא, ובעיקר, איך עלינו לממש ייעודנו כאור לגויים וכחברת מופת. רק סוג כזה של זיכרון יש בכוחו להוות מצבה חיה ונושמת לבני עמנו – מצבה ראויה, מצבת אמת"

הותרת הבית היהודי בממשלת אחדות לאומית – מתכון למלחמת אחים וריסוק המערכת הפוליטית.

השארת הבית היהודי בממשלת האחדות-ניצול ציני כקבלני פינוי

על פי הדיווחים הזורמים מן השטח עולה כי במו"מ שבין הרצוג

 לנתניהו מתכוון הרצוג להסכים להישארותה של "הבית היהודי"

בממשלת אחדות לאומית.

לעניות דעתנו, מהלך כזה, לא רק שאינו משרת את המחנה  הציוני

ואת מחנה השלום אלא שהוא בניגוד לאינטרסים של עם ישראל,

ושל כל המפלגות בישראל ולרבות הבית היהודי.

כמובן שהסיבה הלכאורית לרצונו של נתניהו להותיר את הבית

היהודי בקואליציה הינה לצורך ניצול השפעתם של מנהיגי הבית

היהודי, כחלק מן הקואליציה, להורדת מפלס האלימות של מתיישבי

 יו"ש בהליך הפינוי במסגרת הסכם שלום עם הפלשתינאים.

פנוי ישובים ביו"ש צפוי להיות עקוב מדם

אכן אין ספק, שמהלך הפינוי של ישובים ביהודה ושומרון במסגרת

הסכם שלום עם הפלשתינאים, יהיה עקוב מדם (כן כך ממש) ואף

הערכות של השב"כ, הצבא, והמועצה לביטחון לאמי לא נותנות

וודאות להצלחת המהלך.דיי אם נזכור שבעת פינוי עמונה בשנת

 2006, שוודאי שאינו דומה לפינוי יהודה ושומרון היו לנו 200

נפגעים. ועל כן יש לשער שפינוי של עשרות ישובים ביו"ש יוביל

 לאלפי נפגעים ולדאבוננו גם ללא מעט הרוגים.

זאת ועוד, אין כל ספק כי מדינת ישראל, לאחר השלמת פינוי

יהודה ושומרון וביצוע חלקנו בהסכם שלום עם הפלשתינאים,

 לא תשוב להיות המדינה שהייתה ערב הסכם השלום, אלא

מדינה לאחר טראומה אשר שנים ארוכות תלקק את פצעיה.

מי שאינו מבין מציאות זו ספק אם יוכל להוביל את מהלך

הנסיגה ולהצליח בו שכן ישראלי יאלץ לשאול את עצמו כמה

הרוגים ישראלים, ממיטב הנוער הוא יהיה מוכן לקבל אגב

אגב פינוי היישובים.

לא כעת המקום לדון בסיבות שהובילו למצב דברים זה ואולם

 ברור שכל הממשלות בישראל  טיפחו תקוות אצל המתיישבים

להתיישבות לתמיד, להתעלמות מהוויתורים הנדרשים

לטובת האוכלוסייה הפלשתינאית, ולעידוד האמונה העיוורת

והמשיחית בקרב המתנחלים, אשר הביאונו עד הלום.

תפקיד חשוב למפלגת הבית היהודי מחוץ לממשלת האחדות

ואולם כרגע השאלה העומדת על הפרק היא האם הישארות "הבית

 היהודי" בממשלת האחדות הלאומית שבפתח תשרת את עם

ישראל, או שתעשה את ההפך ותסכן אף את מימוש פינוי היישובים

ועל ידי כך את תהליך השלום כולו?

ראשית באשר לחברי מפלגת הבית היהודי, אנו סבורים שהישארותם

בממשלת האחדות כקבלני פינוי אשר יפעלו לפינוי היישובים, הינה

 בגדר ניצול ציני של מעמדם כשליחי הציבור ביו"ש, ובמעשה זה אשר

יהווה בגידה בשולחיהם, הם ירשמו את שמם לדיראון עולם כקוויזלינגים

וכחסרי חוט שידרה ציבורי.

ואולם לא במעמדם של חברי הבית היהודי אנו עוסקים כרגע אלא

 בשאלה מדוע הוצאת הבית  היהודי ממשלת האחדות תגדיל את

הסיכוי ואת ההיתכנות להשלמת מהלך הפינוי של יו"ש ולהצלחת

תהליך השלום?

בבוחננו את ההיתכנות למהלך השלום, אשר אנו נאלץ לחוות

כאן, עלינו להיכנס "לראשו" של המתנחל שנולד ו/או גדל מירב

שנותיו ביו"ש, ואשר הגדרתו הלאומית והאמונית עוצבה שם.

ציבור ביו"ש אשר ירגיש נבגד הינו מתכון למלחמת אחים

האופציה האחת היא כאשר שליחי הציבור שלו יהיו חלק ממשלת

האחדות הדורשת את פינויו בכוח ובמקרה כזה הוא ירגיש בצדק

נבגד ולכן מלחמתו בכוחות צה"ל תהיה אלימה ורווית דם וספק

אם תצלח. (כן הגיע הרגע שצריך להסתכל לאמת "בעיניים").

האפשרות השנייה היא ששליחי הציבור שלו, מפלגת הבית היהודי,

 תפרוש מהממשלה ותתרכז בייצוג של כל המהווים והרצונות של

הציבור ביו"ש על מנת להעביר את זירת הפינוי לשולחן המו"מ.

למפלגת הבית היהודי נכון תפקיד רב חשיבות, בתהליך השלום

מחוץ לממשלה, בהורדת מפלס האלימות, בייצוג כנה של מאוויי

הציבור שם והכול על מנת לאפשר פינוי מושכל ועם כמה שפחות דם

 וטראומות.

אין זה מתפקידה של מפלגת הבית היהודי להיות קבלני הפינוי שכן

כפי שציינו לעיל, מעשה בגידה כזה שלהם יוביל לכאוס ביהודה

ושומרון, ואולי אף בצדק, וספק גדול אם מהלך הפינוי ואיתו תהליך

השלום יבשילו במקרה כזה.

זאת ועוד, יש אף לקחת בחשבון שאי הצלחתו של תהליך השלום

והטראומה שיעבור הציבור הישראלי בגין כך,תוביל בהסתברות

 גבוהה להתרסקותן של  מפלגות כמו המחנה הציוני, הליכוד,

כולנו (ויש עתיד אם גם היא תיכלל בממשלת האחדות) ולהתחזקותן

 של  המפלגות מן הקצוות  הפוליטיים של המפה, מר"ץ משמאל

ומפלגתו של ליברמן מימין. 

דילמת ממשלת האחדות של נתניהו

המגעים לממשלת אחדות

לא סוד הוא שבתקופה האחרונה התקיים מו"מ בין נתניהו

והרצוג בנושא הקמת ממשלת אחדות לאומית. מי שהאזין

לדבריהם של חברי הכנסת כבל והרצוג בימים האחרונים

יכול היה להבין מבין השורות שאמנם לא גובשה הסכמה

להקמת ממשלת אחדות, אך מגעים היו גם היו.

ברור ומובן שמבחינת הרצוג, ובצדק, הצטרפות לממשלת

הימין בלי יציאתה של הבית היהודי, משמעות הדבר כי

המחנה הציוני יהווה גלגל חמישי (ספר) על מנת להיות

 חותמת גומי לקואליציית ימין קיצוני אשר ממילא יש לה

 רוב של 61 חברים.

המהפך שחל אצל נתניהו

ואולם בחינת תמונת המצב הפוליטית כיום, תוך התעלמות

מהמהפך שחל אצל נתניהו לא תהיה שלמה.

את השינוי שחל אצל  נתניהו ניתן לראות הן בקריאתו

לאבו מאזן להגיע לשולחן המו"מ, עבור למתן תשובה

חיובית למדינות אירופה לשיתוף פעולה עם הועידה

הבינל"א של מדינות אירופה, ואולי החשוב מכול התיאום

 הביטחוני עם הרשות הפלשתינאית אשר הוא זה שהביא

 לירידת מפלס הטרור אצלנו בצורה המשמעותית

ביותר בשנת 2016.

ממשלת אחדות הינה הפתרון לכאורה

אם כך, נשאלת השאלה מה מונע מנתניהו להקים ממשלת

 אחדות לאומית תוך הוצאת הבית היהודי והכנסת "המחנה

 הציוני" ו"יש עתיד". שהרי גם מספרית יקבל נתניהו במהלך

 זה קואליציה יציבה הרבה יותר?

שאלה זו מקבלת משנה תוקף כאשר ברור וגלוי לכל כי

תהליך של שלום אמיתי עם הפלשתינאים ידרוש ויתורים

 מכאיבים אשר מפלגת הבית היהודי או לפחות חלקה לא

יתמכו בו ובאופן האמור למעשה לא יהיה רוב בממשלה

הנוכחית למהלך השלום.

זאת ועוד, אם בפינוי ימית היו לנו אידיאליסטיים מסוגו

של צחי הנגבי שהתבצרו במגדל בימית ולא רצו להתפנות,

הגם שהרצועה אינה בגדר "ארץ אבות",הרי שהפינויים

אשר ידרשו ביהודה ושומרון יהיו בגדר סאגה, קשה עד

בלתי אפשרית.

בחירה אסטרטגית של נתניהו בתהליך השלום

בתוך כל הסבך הזה נמצא נתניהו, אשר עושה רושם כי

הוא בחר בדרך השלום כפיתרון האסטרטגי הנכון ביותר

למדינת ישראל אשר יבטיח את עתידה וקיומה.

עמדה זו, לא רק שנתמכת על ידי כל גופי הביטחון, צה"ל

שב"כ מוסד, אלא בנוסף היא מקובלת על כיום על רוב

הציבור  הישראלי, ולא פחות חשוב על כל אומות העולם

 אשר  קרנה הבין לאומית של מדינת ישראל נפגע קשות

 בענייהן בשנה האחרונה  עקב אי ההתקדמות בתהליך

השלום.

מה מונע מנתניהו להוציא את הבית היהודי ממשלתו

ולהקים ממשלת אחדות?

ואם כך, אז שוב נשאלת השאלה במלוא עוזה, מה מונע

מנתניהו ללכת למהלך של הקמת ממשלת אחדות כאמור

 אשר תתמוך באג'נדה החדשה שלו?

וכאן נראה כי אנו מגיעים לעקב אכילס של מהלך האחדות

ולדילמה האמיתית שבה נמצא כיום ראש הממשלה בקשר

 להוצאת הבית היהודי  ממשלתו.

כפי שציינו פינויי הישובים אשר יידרש ביהודה ושומרון

יהיו מהלך קשה עד בלתי אפשרי. ברור היום לכוחות

הביטחון שפינוי ישובים משמעותי אשר יידרש בתהליך

השלום (וזה מה שיידרש ככול הנראה) יוביל להתנגדות

 אלימה של מיטב הנוער ואף הבוגרים אשר גדלו בשלושים

השנים האחרונות ביהודה ושומרון על ברכי ערכי אידיאולוגיה

 ואמונה בלתי מתפשרים.

המאבק כאן לא יהיה של כמה צעירים אידיאליסטיים "חדורי

מוטיווציה" כמו בפינוי ימית אלא מאבק של אלפי צעירים

ומבוגרים אידיאליסטים שיהודה ושומרון הייתה מאז

ומתמיד ביתם והם יהיו מוכנים למות על "קידוש השם"

במלחמתם על הבית.

נוכח מצב דברים בעייתי זה נשאלת השאלה, מהי

הדרך הטובה אשר באמצעותה ניתן יהיה להגיע

לשלום בצורה הכי מוצלחת ועם הכי פחות "נפגעים"?

וכאן ברור היטב לנתניהו שהוצאת "הבית היהודי"

מהממשלה תישלח את בנט וחבריו להקמת "בריקדות"

ביהודה ושומרון ואשר לא יאפשרו את הפינויים כלל.

מאידך, שמירת הבית היהודי בממשלה, אליבא דנתניהו

וצוות עוזריו, תאפשר לו להפעיל לחץ על בנט, שקד

 וחברים נוספים לתמוך במהלך, כאשר צפוי יהיה כי

אריאל, סמוטריץ ואולי אחרים, יפרשו ברגע האמת

וישמשו אופוזיציה מוחלשת יחסית אשר יתכן ויהיה ניתן

 להתגבר עליה עם כוחות משותפים של החלק האחר

של מפלגת הבית היהודי.

אופציה או הסכמה עקרונית לממשלת אחדות בעתיד

במקרה של מהלך שלום בהרכב קואליציוני כזה (בית

 יהודי מפוצל), יתכן שנתניהו והרצוג  הגיעו להסכמה,

 כי לפחות ברגע  האמת, ממשלת השלום והפינויים,

תקבל תמיכה מהמחנה הציוני בין מבית (ממשלת אחדות),

 ובין מבחוץ.

כך או כך, יש לצפות כי תהליך השלום עם הפלשתינאים

הממשמש ובא, יהיה מלווה, לצער כולנו, בדם יזע ודמעות.